11.2.1856

אהובתי הקוסמת,

יש לי ווידוי.

כואב לי בלעדייך...תסלחי לי.
אך יקירתי, יש לי ווידוי.

ביום שעזבתי מדירתך אחריי הערב הנפלא כאין כמוהו שהיה
לנו..הלכתי אל ידייה של גבירה אחרת.
יקירתי, זה לא היה בשליטתי...נכוותי.
נכוותי, ואני מצטער...לא אשוב למעשה מגונה זה יותר.
האם תסלחי לי אי פעם?
אישה שלי, את החשובה לי מכל...
אך אותו הלילה...
באותו הלילה, לא הייתה לי שום שליטה בעצמי, אף לא קטנה.
ואם זה חשוב, אני רוצה שתדעי שלאחר מכן אספתי את דבריי וחזרתי
לביתי,
לא נשארתי עוד שם לחבק ולנשק.
אהובתי, רוצה אני להיות איתך לנצח, רוצה זאת בכל מעודי.
התסלחי לי אי פעם?
כי אם לא...תדעי, שלא אחזור אילייה שוב.
אנסה להיות שלך שוב בכל כולי,
לא אוותר לך אף פעם...בשבילך אני החזק שבחזקים,
החכם שבחכמים, אני יכול הכל..הכל בשבילך...
תסלחי לי בבקשה, תדעי שמצפוני לא היה נקי במשך כל אותם הלילות
הקודרים, ועכשיו אני מספר לך..לא אחכה עוד.
כשתקראי את מכתב זה, התהייה עדיין שלי?
התסלחי לי?

אני נוסע עכשיו לכפר על מעשיי הנוראיים, הנבזיים, לא יכול אני
להיות עם עצמי עם כל כאבי בלילות האחרונים,
כאב שלא תארתי לעצמי בחיים שאחווה..
כאב שאני לא מאחל לך כשתקראי את המכתב..כולי מצטער, מתייסר.
אני רוצה ללכת מפה,
לבכות בשקט..בשקט.
לא רוצה שתראי אותי ככה, ולא רוצה גם אותך לראות כך.
ו"האם תהיה עדיין שלי?" הורג אותי מבפנים.
אך, אני הולך.
אם תרצי, אני אחזור...ואני יאהב אותך תמיד...
אני מבקש את הסליחה הכי כנה שביקשתי בחיי, אני רוצה שתדעי שאין
דבר המסתתר מאחורי דבריי.
אני לא מעוניין בשום דבר, לא בכספך, לא בנשמתך, אני לא מבקש
כלום,
רק שתסלחי לי, על כפות ידיי הנבזיות, על שפתיי המלוחות,
על חושיי שנפגמו ובגדו בי. האם יש מחילה על כך?
אני רוצה רק שתתני לי לאהוב אותך...
אני אפילו לא רוצה שתאהבי אותי בחזרה, לתת לך את המושג
"אהבה"..להוציא אותו מגדר מושג, והלפוך אותו למציאות.

כל כולי שייך לך..
אוהב אותך לנצח.

אני.