תיאוריית הדו קיום
אשרבט חצאי מילים,גמגום עלוב של משפטים ,שברי טקסט
מרופטים,
-אוסיף הבזקי חלום שחוזרים ונשנים "פנטזיות העולמות
הרחוקים" - עולמות שבהם אין חושים,
חלומות שבהם אין אנשים,
מקומות שבהם הנשמות מרחפות על פיסות קטנות,
פיסות גרמים שמימיים מלאי הבנה,
מלאי תקווה,
מקומות שבהם לא בהכרח אין תוצאה בלי אכזבה.
ישות צבעונית,הרמונית ופסטורלית,
מקום מפגש אוניברסלי - של כל הנשמות,
של כל האנשים , שבורחים כמוני, למחוזות רחוקים.

כצפוי לבסוף ריקודן זה נגמר , הקסם פג והנפש                  
                                                     
הפצועה חוזרת לתודעה.
בכוחות אחרונים , אכזריים, ידיים חזקות קורעות ממנה          
                                                         
שוב פיסות קטנות,
אותו שלל מעבירים לבקרה, בעוד שהנפש מדממת שסועה.
באופן אוטומטי את הפיסה חוקקים בכתב על חתיכת נייר.
בסחרחורת ורעד שעוברים בכל המערכת , קמים.
העיניים נדלקות באורן החיוור,
ללא מגע מעבירים את הדף לרובוט הבא.
שוב,בצעדים כושלים הולכים-מבצעים-חוזרים.
אם היה ונדלק, אף לרגע, אורו של אחר
תתאחה נפשי
אך לרוב היא רק תתפורר ותתפורר.
הבהרה ,תקווה בי לא נותרה- לא היא זו שמניעה,
זה מנגנון, מנגנון משומן, ללא סוף או התחלה , שתוכנת
-רק בי ולכן-
אקח פיסת נייר.