חציתי ימים
עברתי יבשות;
הלכתי רחוק -
מעבר לקשת,
ומעל לענן.
בניתי בניינים
יצרתי נפלאות;
למדתי והבנתי,
ראיתי עולם.
כששבתי פנימה
אל ביתי הזנוח;
לא מצאתי כלום,
הכל לקחה הרוח;
ישבתי, בכיתי
עד כלו דמעותי
על מה שהייתי -
על עפר חורבותי.
לקחתי מעדר
בניתי לי גינה
שתבוא, תקנא
כל השכונה;
כשדפקו השכנים
חייכתי מאוזן לאוזן
חיוך מתוזמן,
הם צחקו ללא סוף
ובבית קנאו - (מצוין !)
ועל כל דמעה שהזילו עלי,
הטבעתי עוד פרח -
באגם דמעותי.
הימים זחלו
חלפו החודשים
גינתי מוריקה -
אומרים אנשים;
את פני כבר חרצו
נחלי הדמעות והקשיים.
את שערי סגרתי
בלי מפתח ותקווה
נדדתי בים ללא חוף
וללא אהבה.
וכשהשמש שוקעת
העולם אפשרי
אני יודע -
האביב עוד רגע
ידפוק על שערי;
ילדה קטנה
בשמלת מלמלה
תמסמס כל מנעול וסורג -
תנהג בהם כשלה.
תעמוד על כסא, תזעק באוזני :
"הי", "למה אתה עצוב
הלא אדם אתה
ואל אדם תשוב"
ודמעות צער ויגון
לאושר יהיו
לא אזכור עוד את השער
אליו לא אשוב -
כ י ה ר י א ד ם א נ י ;
א ד ם א נ י ,
ש ו ב... |
