חציתי ימים
עברתי יבשות;
הלכתי רחוק -
מעבר לקשת,
ומעל לענן.
בניתי בניינים
יצרתי נפלאות;
למדתי והבנתי,
ראיתי עולם.

     כששבתי פנימה
     אל ביתי הזנוח;
     לא מצאתי כלום,
    הכל לקחה הרוח;
    ישבתי, בכיתי
    עד כלו דמעותי
    על מה שהייתי -
    על עפר חורבותי.

לקחתי מעדר
בניתי לי גינה
שתבוא, תקנא
כל השכונה;
כשדפקו השכנים
חייכתי מאוזן לאוזן
חיוך מתוזמן,
הם צחקו ללא סוף
ובבית קנאו - (מצוין !)
ועל כל דמעה שהזילו עלי,
הטבעתי עוד פרח -
באגם דמעותי.

     הימים זחלו
     חלפו החודשים
     גינתי מוריקה -
     אומרים אנשים;
     את פני כבר חרצו
     נחלי הדמעות והקשיים.

     את שערי סגרתי
     בלי מפתח ותקווה
     נדדתי בים ללא חוף
     וללא אהבה.

וכשהשמש שוקעת
העולם אפשרי
אני יודע -
האביב עוד רגע
ידפוק על שערי;

ילדה קטנה
בשמלת מלמלה
תמסמס כל מנעול וסורג -
תנהג בהם כשלה.

תעמוד על כסא, תזעק באוזני :
"הי", "למה אתה עצוב
הלא אדם אתה
ואל אדם תשוב"

ודמעות צער ויגון
לאושר יהיו
לא אזכור עוד את השער
אליו לא אשוב -

כ י  ה ר י  א ד ם  א נ י ;
 
       א ד ם   א נ י ,
     
          ש ו ב...