מנסה לחשוב מה אני מרגישה
מנסה להרגיש מה אני חושבת
עלייך... עכשיו.

נכון, שכואב לי לפעמים
לראות אנשים,
שדומים לך מעט.

אולי יש בי מין מגנט,
שנמשך אל ומושך אנשים כמוך.
מין יצר של הרס עצמי,
כמו פרפר שנמשך אל האור.

מה הוא מרגיש, בעצם,
יודע שסופו קרוב,
ושעוד מעט הוא יישרף
ולא ישאר ממנו כלום כמעט.
ובכל זאת, לא יכול להאשים אף-אחד.  

אני, כמוהו, נמשכת לאנשים מאירים,
חושבת שאולי,
הם יקרינו גם עליי,
את האור הזה.

ואולי אתה אינך בעצם אור,
אלא רק גחלילית, מאיר קדימה
לעצמך, כדי שתראה את הדרך
ותצליח למשוך את כולם אחריך,
בזוהר אפל וקר.

ואז, פתאום, לעזוב
ולהשאיר אותם לטעות,
לגמרי
לבד.