קלודט עירבבה את תכולת סיר הנחושת המבריק, היה זה בעיירה קטנה
לא רחוק מפריז, קורד -א- סייל, שמה, שבעברית זה קורד שבשמים
ואכן הייתה עיירה בגובהו של ההר מכוסה עננים תמידיים, הזכירה
לי את עין הוד,  חוץ מקלודט שלא הייתה דומה לשום עלמה ישראלית.
את קלודט הכרתי כשנכנסתי לגלריית הפסול כדי להציץ וגם להסתתר
מהגשם המזרזף.
היא ניגשה לקראתי בחביבות והציעה את עזרתה. הבטתי בה.  אישה
צעירה אולי בת 30, גופה מתוח, שיערה אסוף לאחור ברישול מסויים
וידיה מלוכלכות מהגבס בו כיירה. אני מבין מעט מאד צרפתית,
ולמעשה ניסיוני כסוכן נוסע הוביל אותי למסקנה שאין הכרח שאדע
שפה נוספת על אנגלית לשם תקשורת על מקומיים אלו ואחרים.
הידיים של קלודט היו צרובות  מהחומרים בהם עבדה, ניגבה אותן
בסינור שעל מותניה, והושיטה יד לברכת שלום. הגלריה הייתה
קטנטנה, אפילו לעיירה כל כך נידחת, הייתה מזערית בגודלה,
ומאחורי שולחן הכתיבה, שהיה כנראה מיועד לקבלת הכספים וחשבונות
למינן, הייתה גומחה , אשר וילון ארגמן הפריד בינה ובין הגלריה.
ריח של מרק בצל חלחל מהגומחה.  אני הסתכלתי בפסלים, ובזווית
העין הצצתי בקלודט.  הרעב שתקף אותי, רק התגבר לריח הבצלים
המעורבבים ביין לבן, המתבשלים על האש.  גם ריח קל של חריכה
הרגשתי, ובתנועות ידיים, האצתי בקלודט להיכנס מאחורי הוילון
לגומחתה, ולהציל את המרק.
קלודט נכנסה, הסירה את סינור העבודה שלה, וערבבה את תכולת סיר
הנחושת המבריק. מבלי לומר מילה, נכנסתי אחריה, שנינו דחוקים
בגומחה הצרה, בה כירה קטנה שולחן ושני כסאות קש כאילו יצאו
מציור של ואן גוך. גופה במכנסי הג'ינס המרופטים, גופייתה הלבנה
שהייתה שקופה למחצה, חגורת העור למתניה הייתה רפויה, בעוד ידיה
בוחשות במרק הבצל המהביל שריח הבצל החרוך קמעה רק הוסיף לו
ניחוח של בית, ידי הקיפו את מותניה הצרות, כשזו המשיכה בתנועות
הבחישה בסיר הנחושת המבריק, גם אני הוצאתי את שלי הפשלתי את
מכנסיה, ובחשתי את שלי לתוך ערוותה המבריקה מולי כמו סיר
הנחושת וריחה כריח מרק הבצל. קלודט נאנחה בצרפתית כמה פעמים,
מון דייא, מון דיא, ומון אמור, שהם בשפתנו אלוהים אדירים
ואהובי, ואנחותיה הצרפתיות כמו ריח השום גרמו לאנחותיי להתערב
בשלה במהירות יתרה.
אחר כך, על המפה המשובצת וכיסאות הקש, עם בגט ארוך, שעורר בי
ישר מחשבות על שימושיו הנפלאים, שתי קדרות של מרק, עם חתיכות
של לחם קלוי בראשן מצופות בגבינה שוויצרית שהותכה מחום המרק.
ישבנו ואכלנו זו מול זה.

קלודט הזכירה לי את הירקליסיה, אותה אישה שפגשתי בסן טוריני על
החוף החם. בתי האי הלבנים נשקפו מאחורי גופה הצעיר. כל כך
צעירה הייתה ואני חשתי את עצמי תרח מיובש וצמוק ישבן מולה.
שכחתי אני חושב, לספר, כי נפגשנו באחד מאותם חופים בהם היו
גברים ונשים רוחצים בעירום.
היא הייתה כל כך יווניה, דומה לכל ציורי האלות שאני מכיר,
אתינה והרה, אפרודיטה ווסטיה כולן נתמזגו בה לשלמות קלאסית
אחת.  שערה שחור תלתלים ארוכים, שנרטבו במי הים התורכיזיים,
ונפתחו למניפה שחורה המקיפה את פניה, גולשת לשדיה ורק פטמותיה
הורודות מבצבצות מביניהן. כמו שיער ראשה גם ערוותה הייתה שעירה
ושחורה, וביטנה שטוחה כמו נערה.
הירקליסיה לא הייתה כבר נערה בזה אני בטוח, משכה אותי בין
השיחים ובעודי מדדה אחריה על החול הלבן והחם, נעמדה על ארבע
מולי, והכניסה את איברי לפיה, יונקת ומוצצת אותו, עד שחסתי על
ברכיה הלוהטות, והצעתי לה שנלך משם "בואי, גו מפה" אמרתי לה
בתקווה שאנגלית בסיסית היא מבינה. אולי לא הבינה את האנגלית,
אבל את משיכת ידי הבינה,  הושיטה את ידה, עטפנו עצמנו בגלימות
שהיו, ואכן היא אלה יוניה. לא היה לי ספק בכך. לקחה אותי האלה,
אל בין הבתים הלבנים, לתוך חצרו של בית לבן עוד יותר, הגישה לי
כוסית ועוד אחת של אוזו, נכנסה למטבח עם יתר הנשים, ותוך דקות
על השולחן היו מאזטים למינהם, ומרק אבגולימון, ניסיתי להבין מה
מגישה לי האלה היווניה שלי, וזו באנגלית המשובשת שלה אומרת אג
ולימון, ואני רואה בתוך הקערה צפות חתיכות לימון טריות, כמו גם
פסטה דקיקה ורצועות של ביצים. לא שאלתי הרבה יותר כי לא רציתי
להעליב את האלה שלי המארחת המושלמת, ובכל מקרה חשבתי על המשך
פעילות החוף, והיא מסבירה לי שזה מרק לגברים. או, חשבתי לעצמי,
מרק לגברים זה בוודאי משהו חיובי, אכלתי את כל הקערה, שבט
האלילות מהמטבח הציץ אלי עם המוני עיניים שחורות והמוני שערות
שחורות, ביקשתי עוד קערה שאכן אהיה גבר לעניין.
אכן אכלתי גם את השניה, אחריה אני כבר לא זוכר הרבה מה קרה.
מעורפל בזיכרוני האלה שלי לוקחת אותי אל האולימפוס, משכיבה
אותי במיטה , ממשיכה את שהחלה קודם לכן על החול החם, אני
מתערסל בפיה, אבל לא מגיב כמו שגבר לעניין אמור להגיב. היא
מלטפת את ראשי ואני מנומנם כולי על שדיה הגדולים .
כשקמתי היה לי כאב ראש נורא, כל גופי היה שרוף משמש חוף הים
הצורבת של שעות הצהרים, לא היה סימן וזכר לאלה שלי, לא לבתים
הלבנים ולא למרק הביצים והלימון. גבר מזדקן בחוף של עירומים
באיי יוון חולם על הירקליסיה שלו.

אולי הירקלסיה הייתה אגדה וחלום, אבל טניה וסווטלנה היו מציאות
קיומית שורשית וארצית לחלוטין. אז שתעיתי בעיר לנינגרד הענקית
היפיפייה, הייתה שעת ערב מאוחרת, חושך ממזמן בעיר, חוץ מאשר
במרכזה המואר כמו שאנז אליזה בכריסמס. אבל אני הסתובבתי
ברחובות צדדים מחפש כתובתו של בית מלון שהמליצו עליו בפני. שמח
שכל מה שאני סוחב איתי הוא מזוודת טרול קטנה , נגרר ברחובות
המבוצבצים שלג שנמס זה מכבר. מושיט לעוברים ושבים את הפתק ובו
שם המלון באותיות קיריליות, והם מפנים אותי ימינה ושמאלה, ואני
הולך אחרי הדרכתם וסובב את אותה הכיכר. שתי נשים רוסיות נעמדו
מולי, מושיטות יד לפתק, מהנהנות זו אל זו "דה " ו"דה", חוברות
אלי משני צדדי , אחת מחזיקה אל מרפקי והשניה לצידי השני.
הבנתי שהן מכירות את הדרך למלון ואף יובילו אותי אליו. הלכתי
עמן מבוסס כמותן רגלים בשלוליות. הגענו לפתח של בית, אחת פותחת
את דלת הכניסה החיצונית עם מפתח גדול ממדים, ואני אומר לעצמי,
שלא קרה לי עדיין להגיע לכזה מלון נידח בחיי, ואת החשבון עם מי
שהמליץ לי עם המלון אני כבר אעשה כשאחזור לארץ. אבל הקור
הנוראי, הרעב המקרקר והצורך למצוא מיטה חמה ללילה, הביאו אותי
להסתכל רק על מטרות לטווח קצר.
הן עולות במדרגות לקומה השניה, פותחות את דלת מה שנראה לי אז
בעצם סוג של דירת מגורים רוסית טיפוסית, אפלולית ועם ריח של
שומן חזיר חרוך. אבל מי אני שאתווכח עם כתובת מומלצת של מלון,
מכניסות אותי לחדר כמעט בדחיפה. ואז מורידות את המעילים שלהן,
את כובעי הפרווה הענקיים, את המגפיים, פושטות את הסוודרים
העבים, ועם כל שכבה של בגדים שמוסרת בחדר החמים, אני מרגיש
שהדם חוזר לגופי, וכאשר שתי הרוסיות ממשיכות להוריד עוד ועוד
שכבות הדם גם עולה לחלצי.
טניה, או שזו הייתה סווטלנה, נמוכה יותר, מוצקה, פניה סלביים
טיפוסיים ושיערה בהיר, קצר. השניה יותר ארוכה, ניתן להבחין ללא
כל ספק שבחזיתה חזה מפואר, הנמוכה מורידה ממני את מעילי, את
הצעיף, את הכובע הרוסי המגוחך אך המחמם, את מגפיי חולצת השניה,
ואני שם לב שתוך כדי החליצה היא דוחפת אותי לאחור למיטה הענקית
הניצבת בחדר שמראשותיה ברזלים מסולסלים , והיא כולה קסתות
ושמיכות פוך משקיעות ואווריריות.
סווטלנה שחולצת מגפי, מורידה ממני את גרביי נושכת קלות אצבעות
רגליי הקרות ונושפת עליהן. לא תאמינו כמה חום נדף מהאישה הזו,
וכמה מהר עלו ידיה ולשונה מכפות רגלי לשוקי ולירכיי. כולה
מנשקת , לוחכת , נושפת. חברתה הנמוכה יותר, פושטת את חולצתי,
מסלסלת שיערות חזי, כאילו לא ראתה חזה שעיר של גבר מימיה. פיה
עובר מפטמותיי אל פי והיא נושפת עלי כדי לחממני.
אחרי שגופי הפשיר קצת , עוסקות שתי אלו בהפשטה הדדית זו של זו.
אני מונח על המיטה מכוסה בשמיכת הפוך הנעימה, ואלו מפשיטות זו
את זו, השדיים של הארוכה, אכן היו עצומים, לא יכולתי לעצור
בעצמי והושטתי את פני לטבוע בהם, היא מהר מאד הוציאה את פני
והכניסה את איברי ביניהם, לא הייתי צריך גירוי נוסף כדי שזקפתי
תהיה מלאה לחלוטין. ואז דחפה אותי בעדינות , החברה הקצרה,
מוצאת את מקומה על חזה חברתה, מנשקת אותה, אוכלת את פטמותיה
החומות הענקיות, כל פעם שניסיתי להידחף בין שתיהן, נשלחתי
בתנועת יד לפינת המיטה. זו וחברתה אוכלות זו את זו, טועמות,
נוגסות, מלקקות, ידיים, לשונות, שדיי ענק מולי, ואני יושב
מכוסה בשמיכת פוך בפינת המיטה. כאשר הבנתי שאני רק בתפקיד
המשקיף, נטלתי את איברי בידי, וליטפתי את עצמי בתנועה מורגלת,
האמת שצווחותיה של הקצרה שלשון חברתה עשתה בה פלאים, גרמו לי
לקצר את תהליך העינוג העצמי, וכמו שהיא צווחה ונשרה אל הקסתות,
גם אני גמרתי בשקט מוחלט כיאה לאורח צופה.
הארוכה קמה מהמיטה די מהר, לובשת את בגדיה כולל החזייה המיושנת
שלדודה שלי הייתה כזו פעם, ניגשת לפינת החדר. שם היה מטבחון.
הבעירה את האש בכיריים, והעמידה סיר על האש. הריח של התבשיל
היה חזק מאד, יותר אולי מריח הסקס שהיה באוויר. צלחות ענק
לבנות הוגשו לשולחן, לחם כהה כפרי, ומרק בסיר גדול, מלא כרוב
וירקות וסלק ואפילו פיסות בשר קטנות צפו בו. זה היה הבורשט
הלוהט ביותר שאכלתי בחיי. מיהרתי לחזור למיטה החמה כמו גם טניה
וסווטלנה שנרדמו חבוקות זו בזרועות זו, ואני בצידה של המיטה
הרכה נודפת ריחות הבישול.

אני יכול עוד לספר על מרק המינסטרונה מלא הירקות, בעיירה פשיה,
שם במחצית הדרך בין פירנצה לפיזה, לא רחוק מקלודי מולדתו של
פינוקיו. הזוקיני הירוק שעורר בי מחשבות אחרות לייעודו בעתות
מצוקה של אלמנות שחורות איטלקיות, גלילי הפסטה שנרבכו לתוך
המינסטרונה, ובעיקר על סופיה, כפי שקראתי לה כי הזכירה לי את
סופיה לורן והיות ולא דיברה מילה של אנגלית. לא יכלה אפילו
לומר את שמה. לא שזה היה חשוב לי במיוחד אחרי שבישלה עבורי את
המינסטרוני הטוב ביותר, ואחרי שלחשתי באוזניה יותר מפעם אחת
אותו הערב סופיה מון אמורה, והיא לא התנגדה לשם החדש, כמו שלא
התנגדה לשום פעילות או חידוש שהצעתי. כוחותיה היו כשל אישה
צעירה ותשוקתה כשל אלמנה איטלקיה שלא ראתה גבר חודשים ושנים.

ואולי על הריח של הגספצ'ו שדבק במלצר ארוך גפיים, בקורדובה,
בחור חביב שטרח והסביר לי כל אותה ארוחה על מרכיבו של המרק
מלפפונים ואפונה, וירקות אחרים שלא הבנתי את שמותיהם, ועגבניות
אדומות ובשלות חלוטות במים קצוצות לקוביות המוכנסות למרק עם
הגשתו, והמהדרין מוסיפים קוביות של קרח. וכאשר לא הבנתי מהו
הקרח שהוא מתכוון אליו, המתין שאסיים את ארוחתי והוא את
משמרתו, לקח אותי מאחורי המסעדה הקטנה להראות לי מהו קרח, כי
אמרתי כבר שאני דובר רק אנגלית בסיסית ועוד כמה מילות כיבוש
ואהבה בשפות אחרות ודייני.
הוא פתח את ארגז הקרח הוציא קוביה אחת של קרח רטוב, פתח את
חולצתי, גלגל אותה על חזי , את מכנסי פתחתי לבד והוא גלגל את
הקוביה של הקרח אל איברי . המגע הקר של הקרח הפתיע אותי, והמגע
הרך של המלצר הדקיק מולי גרם לשלי להזדקף כאילו נערה בשלת
איברים נקראת לי. המלצר החל למצוץ את קוביית הקרח, יחד עם מה
שנכנס אל פיו בו זמנית, והיות ופיו היה רחב וגדול, יכול היה
להכיל את הקרח ואת איברי.

אני יכול להמשיך ולספר נפלאות המרקים של סוכן נוסע, שאוהב
לטעום הכל, אבל אני נהיה רעב והולך  לאכול מרק עוף יהודי עם
קנידלך. תגידו למה ליהודים אין סקס במרק???