אמא ,למה אוכלים לדג את הראש, שואל אותי העכברון שהוא כבר גדול
בגן חובה.
ומה עושה הדג אחרי שאכלו לו את הראש?
לא כואב לדגים להיות בלי ראש?

ואני נזכרת בטיולים שלי עם סבתא, לקצב, לתופרת, לירקן ולמוכר
הדגים
תמיד לפני החגים.
מוכר הדגים עומד בחנות הדגים שלו ששני מיכלי בריכות זעירות
בחזיתן
והוא בסינור של פלסטיק עבה אפור לחזיתו ושרוולי חולצתו
מופשלים
עד שרואים את המספר הכחול שחרוט על זרועו,כי הוא בא "משם".
סבתא בוחרת דגים,לא דווקא את אלו שאני חושבת שהם חמודים,
אלא את השמנים והעבים שבהם.
המוכר של הדגים, מוציא את הדג עם רשת מחוברת למקל עבה. לפעמים
הדג המיועד ,כמו החתן, לא כל כך רוצה להיכנס לרשת, והמוכר
מפעיל את כל קסמיו.
לפעמים המוכר מנצל דקה שסבתא מפשפשת בתיקה, ומנסה להכניס אל
הרשת דג אחר,
שאינו הדג הנבחר. אבל סבתא מייד רואה לדג בעיניים, ומזהירה את
המוכר בשפה ההיא
שדיברו "שם",שלא יעיז לנסות לרמות אותה.
וגורלו של הדג נחרץ,הוא מפרפר עוד בידיו של המוכר, עד שמהלומה
של גרזן חובטת בראשו.
וסבתא מבקשת "תנקה לי אותו" ואני תוהה, אם הדג שהיה באמבטיה כל
כך הרבה זמן, עדיין לא נקי?
ואז כבר אשתו של המוכר, שתמיד שרווליה ארוכים, ואני לא יודעת
אם יש לה מספר על היד,
וסינור מוכתם מלוכלך בחזיתה,לוקחת את הדג המסכן לצד הדלפק
האחורי, ומחזירה לסבתא שלי
חתיכות מבותרות וכנראה נקיות,עטופות בנייר עיתון ישן.
וסבתא לוקחת את הדג, זה שהיה דג, ושמה אותו בסל הרשת הגדול
שלה, ושם הוא מצטרף לעוף השחוט מהקצב, ויכול להיות שמרגיש טוב
עם חברו.
ולפעמים, בעיתים חגיגיות במיוחד סבתא לוקחת את הדג לגמרי חי
הבייתה, וכל הדרך הוא מנסה לצאת מהסל, למרות שעטפו אותו בנייר
עיתון והלמו על ראשו, הוא זז ומטייל לה בתוך הסל, ואני משפילה
את ראשי ולפעמים רואה לו את העין מציצה.
ובבית מביאה אותו סבתא אחר כבוד לחדר האמבטיה ומניחה אותו במים
נמוכים, כנראה היא חוששת שהוא יטבע, וככה אני יושבת על שפת
האמבטיה הקרירה,ומביטה בדג והוא מביט בי.
עין בעין
ילדה תמימה
ודג יודע עתידו.