רועי קם בבוקר עם תחושה מוזרה, הוא התחיל להתלבש והלך לשתות את
הקפה שאמא שלו הכינה לו.
הוא התחיל לשתות את הקפה כשפתאום התחושה המוזרה התגברה והוא
הרגיש שהוא חייב לכתוב סיפור, אבל לא סתם סיפור אלא את הסיפור
של החיים, סיפור שכל מבקר ספרות שיקרא אותו יגיד בהתפעלות -
"אני לא מאמין, זו פשוט חוויה שמיימית, מימיי לא קראתי סיפור
שכזה".
שתבינו - הקטע של רועי עם התחושות האלה לא התחיל רק עכשיו, כל
החיים שלו יש לו את התחושות האלה ותמיד הוא עושה את מה שהן
אומרות, למשל כשהוא היה בכתה ג' הוא נכנס לתוך איזה בית נטוש
דרך הארובה עם חבל רק בשביל למצוא אוצר, ובכתה ו' הוא כמעט הרג
את חיים החבר שלו כי הוא חשב שהוא חייזר שבא להשתלט על כדוה"א,
בקיצור רועי היה בן אדם טוב אבל הייתה לו איזה שריטה קטנה
בראש.
אז רועי גמר את הקפה והלך לחדר שלו והתחיל לכתוב את הסיפור,
הוא ישב הרבה זמן וניסה לחשוב על רעיון לסיפור אבל הוא לא מצא
רעיון ממש טוב, הוא חשב וחשב עד שבסוף הוא נרדם.
למחרת הוא קם, הלך למטבח ואכל קורנפלקס, פתאום נכנס לו שוב
הקטע של הסיפור לראש אז הוא עזב את הקורנפלקס והלך לכתוב את
הסיפור, הוא ישב וכתב וכתב ואחרי 5 שעות הוא קם וצעק בבית -  י
- ש !!!!!! .  רועי הצליח לכתוב את הסיפור.
אז רועי חזר למטבח אל הקורנפלקס שלו שבינתיים הפך לדייסה
מגעילה , הוא זרק אותו והלך לישון.
בבוקר הוא הלך לבי"ס עם תחושה מטורפת, הוא שר שיר אידיוטי שהוא
שמע בבוקר בגלגל"צ וקפץ קפיצות מוזרות.
כשהוא הגיע לבי"ס הוא ישר אל המורה שלו לספרות וביקש ממנו
שיקרא את הסיפור, המורה שלו ישב על הכסא המרופד שלו בחדר
המורים והתחיל לקרוא ומדי פעם הוא עשה תנועה של "כן" עם הראש,
אחרי חצי שעה הוא הרים את הראש שלו מהסיפור ואמר לרועי -
"תקשיב רועי, אתה בחור מאוד נחמד אבל לסיפור שלך חסר נופך
ספרותי, חסר בו רובד מסויים שיבליט בו את האוונגרדיות..." רועי
שלא הבין כלום קטע אותו ושאל:"ובקיצור?!" "בקיצור, הסיפור שלך
חרא!" ענה המורה.
רועי הרגיש את הדמעות עולות לו בגרון, הוא חטף את הסיפור שלו
מהמורה ורץ לכיוון הבית, כל הדרך הוא רץ ורץ וכשהגיע לשכונה
שלו הוא הפסיק לרוץ, נכנס למכולת וקנה לעצמו קופסה של "נובלס"
עם מצית בצורה של אישה ערומה, הוא התלהב לאללה מהקטע של המצית
וכל הזמן מישש לה ת'שדיים, הוא התיישב על ספסל בגן והוציא
סיגריה מהקופסה, בחיים שלו הוא לא עישן, אבל הוא שמע שזה
מרגיע.
הוא הדליק  את הסיגריה ולקח שאכטה קטנה, זה לא השפיע עליו
בגרוש, אז הוא לקח שאכטה ענקית לריאות, והתחיל להשתעל בטירוף
עד שכל הילדים שבגן הציבורי הסתכלו עליו ועשו פרצופים מוזרים.
רועי זרק את הסיגריה ואת שאר הקופסה לפח ורק את המצית הוא
השאיר לעצמו, הוא התחיל ללכת לכיוון הבית כשראה בדרך חנות
"ריקושט", הוא נכנס וחיפש בטריות לדיסק-מן שלו, הוא חיפש
בטריות ממש זולות ולא מצא, אחרי בערך 5 דקות הגיע המוכר
המחוצ'קן ושאל אותו אם הוא צריך עזרה, רועי שאל אותו על
הבטריות והמוכר הראה לו וגם סיפר לו על מבצע חדש שיש בחנות:
"ערכת ציוד מושלמת למחנאות- פנס, גזיה, חבל ואולר רק ב - 99
ש"ח!" . רועי חשב לעצמו שאולי טיול יכול להיות לו טוב, לנקות
קצת את הראש מכל השטויות שאוכלות אותו. הוא יסנג'ר את כרמי
המעפן שהיה בין היחידים בשכבה שהיה להם רשיון והם יסעו ביחד
לצפון. הוא אמר למוכר "ואללה, סבבה, תארוז לי אחת!".
אחרי רבע שעה הוא הגיע הביתה והרים את הטלפון בשביל להתקשר
לכרמי, כשפתאום התחושה המוזרה עוד פעם התחילה להגניב אותו, הוא
הניח את השפופרת וניסה לחשוב על עוד רעיונות לסיפור, הוא חשב
וחשב  עד שהוא התחיל להשתגע, הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו, אז
הוא לקח את החבל שקנה בערכה ועשה בו מין קשר חניקה שפעם בכתה
ז', המדריך המתלהב שלו בצופים לימד אותו לעשות..
הוא  עלה על כסא, קשר את החבל למנורה ושם אותו על  הצוואר, הוא
העיף את הכסא ונפל למטה, הוא לא נגע ברצפה, והתחיל להיות אדום,
ואח"כ כחול, כל החיים שלו עברו לו לפניו, פתאום הוא חשב על
סיפור, סיפור מעולה, סיפור שאשכרה היה יכול להמכר ביותר עותקים
מהתנ"ך.
אבל כמו שהרופאים אמרו אח"כ להורים שלו, זה היה: "מאוחר מדי".