תעצום את העינים ותראה אותי,
אם אתה מסוגל,
המציאות עדיפה על כל דמיון,
אבל שלך עשיר אני יודעת.
כשאני עוצמת את עייני אתה שם,
כשאני פוקחת אותן אני עדיין יכולה
לראות אותך לכמה שניות.
אוי השינה הרגועה הזו,
כשמישהו ישן לידך בלילה,
זה לא חסר לי כי
אתה תמיד פה
תמיד איתי .
אתה הרוח שמעייפה את שערי,
הגשם ששוטף את דמעותי,
המחשבה שמצחיקה אותי,
האש שחיה בי.
הכל אתה, הכל בזכותך,
אפילו את קצב הלב שלך
אני מסוגלת לשמוע,
את הנשימות העמוקות שלך
ואת תנועות העפעפים שלך כשאתה חולם .
מסוגלת להרגיש את חום חיבוקך,
את טעם נשיקתך.
אז מה אם אתה באמת לא כאן
ובאמת לא פגשת אותי ולא דיברת איתי?
זה אומר שאני לא אוהבת אותך?
לא זקוקה לך ?
אני מאמינה בך. |