שוב הגיעו ימי החושך והאפלה
שוב אני לא מוצאת את דרכי ללבך
הברקים מאירים את חיי
הרעמים הם אחיי
הקשת נעלמה לי לפני כמה דקות
השארת אותי פה כדי לבכות.
שלל בצבעים הפכו לשחור ולבן
ואני עודני כאן
אולי בלי צבעים
אולי בלי חיוכים
אבל בהחלט בחיים .
אני כבר לא חולמת על שמש
ולא חולמת על פרפרים
כי הם מגיעים רק לאנשים מאושרם
ואני לא מאושרת
כי אפילו שלום לא אמרת לי כשיצאתי בדלת
יושבת על פצול דרכים ולא יודעת לאן מועדות פניי
ואיך אבחר את שביליי
מפחדת לטעות
מפחדת לעשות עוד שגיאות
אבל עדיין מקווה
שיש אור בקצה המנהרה