יושב על המדרגות, בפינה
ונועץ בך מבט חזק
ולא מזיז אותו עד שאת מסתכלת עלי
כי עם כזו נעיצה שתקעתי בך
לכל אחד ידקור הלב.
ובכל זאת, לי הוא יותר כואב.

לראות אותך שם
ואני כאן במקומך
ואיך שאת מחייכת בלעדיי
ולקוות שאיתי תחייכי יותר
איזה חיוך ציורי יש לך
כל שן היא בית
והלשון היא הכיכר
וכל האנשים יוצאים אל הכיכר
וחוגגים בלי שום סיבה,
הם נקבוביות הטעם שלך.

האמת היא ש...
שהייתי רוצה לבוא
עם הלשון שלי
ולמחוק את כל האנשים
כמו איזה גל גדול של אהבה.
אהבה אלייך.

יושב על המדרגות, בפינה
ונועץ בך מבט חזק
וחושב לעצמי




אם רק הייתי מכיר אותך...