מוטי אוכל עגבניות טריות ולא רחוצות. זה מתוך
כוונה להראות משהו שהוא עוד לא סגור עליו.
כי ככה זה מוטי.
מוטי הוא איש של אמירה, גם כשהוא עדיין מתלבט
אם יש לו בכלל מה להגיד.
אולי אין לו.
אבל אין היום קיום לאנשים נטולי אמירה. אז בינתיים
הוא אוכל עגבניות טריות
שהוא אף פעם לא רוחץ.
בקיץ הוא בונה על אגסים -
כי הרי העגבניות, ואת זה הוא יודע,
פחות מוצלחות בעונות הנדידה.

החברה שלו עזבה אותו עם השכן ממול,
זה עם הכלבים המשוגעים בראש
זה עם הצלקת מעל הגבה הימנית
והאדניות הסגולות.
'היא הייתה מזדיינת בתחת!' - הוא צועק
עליי בחדר המדרגות.
'היא הייתה זונה!' - הוא צורח.
'היא הייתה החיים שלי' -
הוא כועס ומתכווץ לו השריר ברקה.
אני מעסה אותו.
'אבל יפה' - הוא מהרהר.
לזה אני מסכים
היא הייתה הדבר הכי יפה שעבר
בבניין. פעמיים ביום הייתי יורד להביא דואר.

מוטי לא מרוכז.
מוטי מצית סיגריה והחיוך האפור שלו
נעלם.
מוטי עסוק בעצמו.
הוא הולך לירקן לחפש משמעות
אם הוא ימצא, הוא יקפוץ לספר לי.
בינתיים הוא אוכל עגבניות...