שוב אני כותב את המילים העצובות,
  ומספר לך ואומר, שלא יהיו עוד אהבות.
  שאין תקוה, להבין מה יש בינינו,
  זאת אהבה, שלא מוכרת פה לשנינו.

 
  ביחד לבד, אני ואת,
  חושבים על מה יכול להיות
  כי זה יהיה נחמד...
  אם רק נקבל,שכלום זה כמעט
  חושבים על מה יכול לקרות,
  לוקחים את זה לאט...


  שוב אני שותק ברגעים הכואבים,
  ושונא לראות סרטים, שבסוף יש אוהבים.
  כי אין תקוה, להציל את זה שכחנו,
  אני ואת, זה תמים אך לא אנחנו.

 
  ביחד לבד, אני ואת,
  חושבים על מה יכול להיות
  כי זה יהיה נחמד...
  אם רק נקבל,שכלום זה כמעט
  חושבים על מה יכול לקרות,
  לוקחים את זה לאט...


  שוב אני ממשיך ומנסה להתגבר,
  אני יודע זה טפשי,לא עובד ולא עוזר.
  ואין תקוה, להרגיש מה יש בינינו,
  לא אהבה, זה צריך להיות לשנינו.

 
  ביחד לבד, אני ואת,
  חושבים על מה יכול להיות
  כי זה יהיה נחמד...
  אם רק נקבל,שכלום זה כמעט
  חושבים על מה יכול לקרות,
  לוקחים את זה לאט...