|
חורף.
ערב.
זגוגיות מטר על החלון.
ואני רק יושבת וחושבת.
איך זה שאלוקים לקח אותך ממני.
איך זה שאלוקים תמיד קוטף את ההכי יפים.
ואני נותרתי רק עם הגעגועים.
ובדמיוני זרועך אוחזת בי.
אבל זאת רק אשליה.
כי מה שנתור ממלאך,
זה רק זכרונות. |
|
|
...ושם, מרותקים
בשרשרת כבדה
לכסא, בחדר
הטחוב ומעלה
האבק, הם ישבו
וכתבו סלוגנים
ביד רועדת.. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.