[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







בועז רימר
/
מאזן האימה של דני

דני הוא ילד נחמד רוב הזמן, כמו כל הילדים בני העשר עם הסקרנות
והעיניים הגדולות. אבל לאחרונה הוא קצת בבעיה. הבעיה התחילה עם
העובדה שהוא גילה שזה נכון, ויש חוצנים על כדור הארץ, מה שהיה
מאד מענין, כי החוצנים הם נחמדים רוב הזמן, ועושים הרבה שמח.
הבעיה החריפה כאשר הוא בעצם גילה שגם הוא חוצן, כנראה הוא עוד
לא בטוח, כי הוא עוד לא הפגין את הסממנים של החוצנים, שזה
טלפתיה ויכולת לקפץ בעליצות בכרי דשא. דני לא ממש אוהב כרי
דשא, אולי זה טעם נרכש, מה גם שאין כרי דשא ליד הבית שלו, אז
הוא בכלל לא ניסה לקפץ בהם. אבל הוא קצת התחיל, לפעמים כשהוא
בכלל לא מתאמץ, להשתמש בטלפתיה, וזה מה שהלהיב אותו בכל
העיניין. טלפתיה זה מגניב, תשאלו כל ילד. רק מה, דני לא יכל
לספר על זה לאף ילד, כי החוצנים כמה שהם נחמדים (רובם), מאד
לחוצים שלא יגלו שהם חוצנים, וזה מה שמטריד מאד את דני. מטריד
שזה לא מילה. דני הבין (בטלפתיה, כשיצא לו להשתמש בה)
שכשחוצנים עצבניים על חוצן חדש, בייחוד אם הוא ילד, ולא כל כך
מבין, והוא לא מציע לאחים החוצנים שלו לקפץ איתו בכרי דשא
ירוקים ומוארים הם יכולים להעביר אותו למחנה שטיפת מח. זה לא
ממש מחנה, מה שהם עושים (זה הוא למד מלקרוא במסמכים הסודיים של
החוצנים באתרי האינטרנט המאד סודיים שלהם), זה לירות מהעיניים
קרניים ירוקות, ולעשות לילדים הסוררים חור ביד.  זה נשמע אולי
לא נורא, חור ירוק קטנצ'יק ביד שמאל. אולי זה גם לא כל כך
מפריע. אבל זה מסמן לחלליות של החוצנים שמסתובבות פה כל הזמן
(כן אלה באמת קיימות, זה לא תעמולה אמריקאית), לחטוף את הילד
המעצבן, לקחת אותו לכוכב שלהם, ולעשות לו חינוך מחדש, ואז
להחזיר אותו, כאילו לא קרה כלום, חוץ משנעלם לו איזה ברק שימחה
מהעיניים, שעושה אותו משמח ומשתומם לקצת עצוב וכועס. אבל זה לא
שכל החוצנים ככה, רק החוצנים היותר פחדניים, אלה שמרגישים חרא
עם עצמם רוצים לעשות לו את זה. אבל דני, הוא לא פרייר. תמיד
אולי חשבו שהוא פרייר, אבל הוא לא, זה בדוק.  מאז שהוא  הבין
שהוא חוצן (אולי), הוא גם התחיל לעבוד (בשקט, כשאף אחד לא שם
לב) על תוכנית מאזן האימה שלו. הוא קרא לה מאזן האימה של דני.
ככה, חוצנים, הם תמיד דואגים לתחת של עצמם (זה אולי מוכיח לנו
הקוראים שדני הוא באמת חוצן, כי חוץ לקפץ בכרי דשא ירקרקים,
הוא מפגין את כל הסימנים החוצניים, אבל שקט, בואו לא נספר לו).
בשקט בשקט בלילות דני עובד במעבדה הסודית שלו, ותאמינו או לו,
יש לדני מעבדה סודית, בארון של החדר שלו, כמו שהוא ראה שיש
בטלויזיה לילד אחר, דקסטר, על מאזן האימה. מאזן האימה של דני
מבוסס על רעיון מאד פשוט, זאת בעצם פצצת זמן שלא אמורה
להתפוצץ, אלא אם כן קורה לדני משהו, והוא לא יכול לגשת לטלפון.
דני מאמין שאם יחטפו אותו החוצנים, אלה שהם פחדנים מנייאקים,
לא הנחמדים, אז בטח לא על החללית שלהם ולא על הכוכב שלהם יהיה
טלפון, כי החוצנים הפחדנים כל הזמן רק עסוקים בעצמם ולא שמים
לב בכלל מי הוא חוצן ומי הוא לא. זאת לא באמת פצצה, כי דני הוא
ילד מאד לא אלים, מה שהמאזן של דני עושה, זה נתפס אל תוך
שידורי הלויין של משחקי הכדורסל של האנביאיי, ומשדר קטעים מתוך
התדריכים הסודיים של החוצנים שדני הוריד מהאינטרנט, אחרי שהם
עברו קידוד. זה נשמע אולי מאד טכני ומסובך, אבל תבינו שדני,
כמו רוב החוצנים שלא הבינו שהם חוצנים, הוא ילד מאד
אינטיליגנט, וגם מבין גדול באלקטרוניקה, ושיטות קידוד. לדני
מאד לא נעים עם המאזן שלו, כי דני לא ילד אלים, ואיום זה בכל
זאת אלימות, אבל דני הרגיש שאין לו ברירה. הוא הרכיב אותו יום
אחד (אחרי שהוא בילה ימים בלבנות את כל החלקים) כשההורים שלו
לקחו אותו  לעין חרוד לראות תערוכות שלא ממש ענינו את דני, אבל
הוא הלך בכל זאת, כי הוא מאד אוהב את ההורים שלו, אז כשהם לא
שמו לב הוא חמק הצידה, הוציא מתא המטען של האוטו הכחול של אבא
את קופסת הקרטון עם כל החלקים של המאזן, קיפץ לו (קיפץ? האם
דני בכל זאת מקפץ?) אל החורשה שליד, טיפס שם על עץ מאד גבוה,
והרכיב את המאזן. המאזן לא נראה מאד מאיים, זה בסך הכל אנטנה
די קטנה מחוברת לוידאו ישן, ומצבר של אוטו. הוא כיסה את הכל
בענפים, ובדק שאף אחד לא הסתכל עליו עושה את זה. הוא חזר אל
הוריו שהתעמקו בציור שנראה לדני כאילו ילד מפגר צייר אותו, כי
דני מצייר יותר יפה (אמרנו שדני ילד מוכשר, נכון?). עכשיו דני
נהיה הרבה יותר רגוע, כי הוא האמין שזה לפחות ירתיע את החוצנים
המאנייקים הפחדנים. הוא קיווה שזה לא יעצבן את החוצנים
הנחמדים, כי דני הספיק להכיר כמה, והם היו נורא נחמדים, ודני
מאד רוצה שהם ילמדו אותו לקפץ בכרי דשא ירוקים ומוארים (אפילו
שהמאזן של דני עלול לעצבן אותם, ואז הם יהיו פחות נחמדים אליו-
אבל כמו שאמרנו דני בבעיה). בכלל דני די בטוח שהוא חוצן, כי
יום אחד אבא שלו דיבר איתו בטלפתיה, הוא לא ממש בטוח שזה מה
שקרה, כי טלפתיה, כל העניין איתה שהיא מאד מופשטת, ואף פעם לא
יודעים אם מישהו שולח תשדורות טלפתיות, או מה שקולטים זה בכלל
תשדורת טלפתית מהחוצן הכי קרוב, או זה שמשדר הכי חזק, ואם זה
בכלל משנה. אבל חוץ משהוא חשב שאבא שלו אולי חוצן,  ומכיוון
שאם יש לך גנים של חוצן, אתה בטוח חוצן, הוא משוכנע שמיטל היפה
מהכיתה המקבילה חוצנית, וזה בטוח משכנע את דני שהוא רוצה להיות
חבר בחבורה של חוצנים (חוצנים, כמו כל מיעוט נרדף מסתובבים
בחבורות, ודני אף פעם לא הסתדר כל כך עם קבוצות של אנשים, אבל
אולי עם קבוצות של חוצנים  יהיה לו יותר קל).  הוא גם משוכנע
שאם הוא יהיה בקבוצה של מיטל היפה היא אולי תסכים ללכת איתו
לסרט, ודני כמו רוב החוצנים מאד אוהב לראות סרטים, ביחוד עם
ילדות יפות מכיתות מקבילות, ואז אחרי הסרט הם יוכלו לעשות
סיבוב בחללית של אבא של מיטל, כי דני קרא באינטרנט שהדבר הכי
כיפי בעולם זה להתנשק עם ילדה יפה מהכיתה המקבילה במהירות שלוש
מאך מעל האוקינוס הבלטי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חייב לכתוב
סלוגן חייב
לכתוב סלוגן
חייב לכתוב
סלוגן חייב
לכתוב סלוגן
חייייייייייייייייייייייייייי
יייייייייייייייייייייייייייייי
יייייייייייייייייייייייייייייי
יייייייייייייייייייייייייייייי
יייייייייייייייייייייייייייייי
יייייייייייייייייייייייייייייי
ייייייאשה נרדם
על המקלדת אבל
מתעורר למען השם
ובעזרתו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 31/3/99 8:20
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בועז רימר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה