את אשר על לבי אני כותב היום,
ובלבי, אין דבר אשר אותו אוכל לכתוב.
אין צחוק מתפקע עד לב השמים,
אין בכי קורע לבבות.
אין רצון לדעת, אין בי סקרנות,
אין חדוות חיים, אף לא יצירתיות.
אין בי שירי שמחה וגיל,
אף לא קינות אבל.
אינני מספר על נסיכות ואבירים,
לא על לכלוכיות וצפרדעים.
גם משלים עם מוסר השכל - עקרתי מלבי.
גדעתי כל ניסיון להבין את טעם החיים.

שנאה מעולם לא הייתה בי,
כעת גם האהבה אינה שוכנת בלבבי,
כי הייתה נערה - ואיננה עוד.
של מישהו אחר היא כעת - תמיד הייתה.
והיא, היא מעולם לא ידעה כי שלה הייתי.
הייתי, וכעת אני אינני עוד.