זה מוזר כשאני חושבת על זה
הרי זה נגמר.

אני עדיין חושבת עליך ועלי כמושג רומנטי שמוכיח כי יש אהבה
וכל פעם שאני רוצה להיזכר במשהו טוב אני חושבת עליך.
זה מעצבן כי מכולם הייתי חייבת להתאהב בך.
הייתי חייבת להפוך אותך למושא אהבתי הראשונה.

זה מוזר לי שאני קוראת את כל זה,
את התגובות שכותבים לך בכזה סגנון וחן.
כולם פשוט רואים בך כאומן רגיש ופגיע,
אחד שמצליח לחדור לרגשותיהם של המונים.
אבל הם שכחו משהו.
הם לא מכירים אותך כמו שאני הכרתי,
הם לא יודעים על מה השירים מדברים
והם לא יודעים שהשירים הם עלי.

עכשיו אני מנסה להחליף את הזכרונות בגברים חד פעמיים ושירים
עצובים.
אבל זה הכל עליך, הכל על מה שהיה.
נמאס לי להעמיד פנים כדי להתגבר עליך.
נמאס לי לחשוב שאתה לא קיים יותר בשבילי.
אבל אין לי בררה, כי זה חסר סיכוי.
אני גם לא יודעת בדיוק מה קרה בינינו, אני לא בטוחה שאתה יודע,
אבל זה לא חשוב כי זה בעבר.