אנט פתחה את הדלת ונכנסה בתנופה אל תוך חדר המלון.
"רון, רצי..." היא נעצרה בשניה בה התמקדו עיניה בזוג ששכב על
המיטה.
רון - מי שהיה חבר שלה בשלושת החודשים האחרונים - התנשק עם
שירה - הזונה שכולם כולל כולם עברו עליה. שניהם היו כבר חצי
ערומים על המיטה הזוגית, כך שהיה לה קשה מאוד לא להבין לאן זה
מוביל.
"רון..." נשמע קולה של שירה במעומעם, "מה עם זאתי, איך קוראים
לה, חברה שלך?"
רון גלגל את שניהם לפני ששמעה אותו עונה "אנט. מה שהיא לא
יודעת לא יכול לפגוע בה, מצד שני מה אכפת לי? היא לא תעז לעזוב
אותי" הוא גיחך.
מבלי להוציא מילה, היא סגרה את הדלת בנקישה רכה. דבר שלא שיקף
כלל את הרגשות הסוערים בתוכה.
עיניה הצטללו מדמעות והן החלו לזלוג על פני לחייה.
היא רצה, לא יודעת לאן פניה מועדות. לברוח, להתרחק רק על זה
היא חשבה עד שלפתע, היא התנגשה במישהו.
"מה קרה?" שאל קול מלמעלה. הקול היה שייך לדניאל, מוחה המבולבל
הצליח לקלוט את זאת.
"זה רון" מלמלה.
"מה הוא עשה?" נבהל. הוא נתן למבטו לחלוף על פני גופה ולחזור
לפניה. "מה הוא עשה לך?" שאל שוב, קולו מתגבר. במוחו עברו
אינסוף אפשרויות החל ממכה ועד אונס, רק העובדה שבגדיה היו
שלמים שללה את האפשרות האחרונה.
"הוא...אני..." היא גמגמה. "הבן זונה הזה בגד בי. עם שירה"
קראה. היא השתחררה מבין זרועותיו והתכוונה להתרחק ממנו. כל מה
שרצתה היה לברוח לאיזו פינה חשוכה וללקק את פצעיה.
הוא לא נתן לה. דניאל תפס בזרועה ואימץ אותה אל חזהו.
"בואי, נכנס לחדר שלי. את זקוקה לבכי טוב ומשחרר".
הוא התיישב על הכורסא בפינת החדר, ומשך אותה לחיקו. אנט
התכרבלה אל מולו והניחה את פניה על כתפו.
היא בכתה בכי מר. כה מר, עד שכאב לו לשמוע אותה.
"ששש... זה בסדר" ניחם אותה, מעביר את ידו על גבה ומצמיד אותה
אל גופו, כמו ילדה קטנה.
אחרי זמן מה היא נרגעה. אך לא זזה מחיקו של דניאל.
"מוזר" אמרה.
"מה מוזר?" שאל דניאל.
"מוזר שלמרות שרון הוא חבר שלי, אתה הוא זה שמנחם אותי. תמיד
חשבתי שזה יהיה הפוך ואתה תהיה זה שיפגע בי" השיבה בקול
מהורהר.
לפתע היא הבינה את מלוא המשמעות של דבריה, היא התרוממה והביטה
בפניו של דניאל.
"לא התכוונתי לאיך שזה נשמע. אני מצטערת. אני באמת מו..."
דניאל הניח את אצבעו על שפתיה להשקיטה. היא השתתקה. בעיניו
הופיעה מבט מוזר שעטף אותה בהרגשה מוזרה, חמימה.
כמו מעצמם, ראשיהם התקרבו עד ששפתותיהם התמזגו. באיטיות החלו
שפתיו לנוע על פיה, מפצירות בו להיפתח, וברגע בו נוצר סדק הקל
בין
שפתיה לשונו ליחכה את דרכה פנימה אל תוך רכות פיה.
היא הייתה כל מה שרצה, ויותר. טעמה היה טוב מגן עדן ולוהט
מהגיהינום עצמו.
לשונו גיששה אחר לשונה ולטפה אותה, התעלסה איתה. הם טרפו אחד
את השני. אנקה השתחררה מעומק גרונה ואבדה בתוך פיו. ידיה גלשו
אל עורפו ואצבעותיה ננעצו בשערו הבהיר.
"איפה למדת לנשק ככה?" שאלה כשהתנתקה ממנו בשביל לנשום.
"פעם ראשונה שזה ככה בשבילי" השיב, מסדיר גם הוא את נשימתו.
"אנחנו באמת לא אמורים ל..." הוא השתיק אותה בנשיקה חזקה על
שפתיה. גופה שוב התמלא חום, כה לוהט עד שאיים לשרוף אותה. אנט
נדהמה מגל שתחושות שהציף את גופה, מניצוצות החשמל שנשלחו
לאיברי גופה האינטימיים ביותר.
הפעם כל גופם השתתף בנשיקה. ידיו הידקו את גופה כמעט מועכות
אותה, שדיה נלחצו אל חזהו. מטריפים את שניהם. לשונותיהם כמו
נלחמו זו בזו. הם בערו באש התשוקה, כמו שני מתבגרים שההורמונים
שלהם משתוללים בלא רסן, ללא כל מושג לאן כל זה מוביל.
אבל דניאל ידע בדיוק לאן הוא מוביל את שניהם. הוא החליק את
ידיו אל מתחת לחולצתה, מעלה אותן עד לשדיה. היא לא לבשה חזיה.
הוא עטף את שדיה בכפות ידיו, אצבעותיו משחקות בפסגות, גורמות
לה להשתולל בזרועותיו.
היא העיפה את חולצתו ממנו, זורקת אותה על הרצפה מאחוריה. היא
העבירה את ידיה על חזהו השרירי, נאנקת לתוך פיו. נשימתה דהרה
כמו טיגריס הרודף אחרי אייל חמקמק.
בפרץ של ספונטניות, דניאל תפס במחשוף חולצתה, וקרע אותה, חושף
את שדיה הנהדרים של אנט.
כל אותו זמן פיותיהם כמעט שלא נפרדו.
דניאל ידע, בחוש, שהיא לא מנוסה במיוחד. הוא הראה לה כל מיני
סוגים של נשיקות. עמוקות. מהירות. קלילות. בלי כללים. בלי
חוקים. הוא גישש אחר הרוכסן של מכנסיה. גם המכנסיים וגם
תחתוניה הצטרפו לחולצתו על הרצפה.
היא התיישבה עליו בפיסוק רחב. גברותו פועמת אל מול מפתח ירכיה.
היא עזרה לו לחלץ את עצמו משארית בגדיו.
הוא הטה את גופה מעבר זרועו. בנשיכות עדינות כרסם את גרונה
שנחשף. מרגיש בלשונו את דופקה המהיר. משם המשיך לעבר שדיה. הוא
עטף אותם שוב בכפות ידיו. ואז התכופף, ונטל אחת מהן בין שפתיו.
הוא שיחק בה. ניגן עליה. גרם לה לייבב.
ידו האחת ירדה במורד גופה. בודקת את מוכנותה. היא הייתה רטובה
כל כך. חמה כל כך. בעדינות הוא הוביל את עצמו לפתחה.
"אל תכאיב לי" לחשה. ראשה נשען שוב על כתפו. שיניה נושכות אותה
מעט.
"להכאיב לך?" נדהם. "לא. כל מה שאני רוצה הוא..." דניאל תפס
אחת
מפטמותיה בשיניו והמשיך "לגרום לך עונג בל יתואר". הוא אחז
בישבנה, ובתנועה אחת הוריד אותה עליו. מכניס עצמו לתוך מעמקי
גופה.
הוא קפא. נדהם.
"למה לא אמרת לי?" שאל.
"לא שאלת." ענתה.
היא נעה מעט. מתרוממת. ואז מחליקה מטה חזרה.
"את הורגת אותי" דניאל שאף בחוזקה. "אבל זה שווה את זה" הוסיף.
הוא אחז בה שוב, ונשען אחורה. מעודד אותה לנוע מעליו.
היא החלה לנוע, לאט. מנסה תנועות שונות. מגבירה את הקצב. רוכבת
עליו.
דניאל ידע שלא יוכל להמשיך לדחות את שיאו. הוא התרומם ובעודה
רוכבת עליו, הושיט את ידו אל מעל למקום חיבורם, ומצא את ניצן
תשוקתה. כל מה שהיה צריך הוא לחיצה קטנה, כדי שהיא תעבור את
הסף.
כל גופה הזדעזע בגל של עונג עילאי וצעקה רמה השתחררה מפיה.
גופה התקמר, הגיש את שדיה אליו. דניאל חש בהתכווצות שריריה
סביבו ולא יכל עוד. פורקנו היה אדיר, סוחף.
הם שכבו על הכורסא. מתנשפים. לבם נרגע מדהירתו.
דניאל החליק יד אחת מתחת לברכיים שלה ושניה סביב כתפיה, הרים
אותה ונשא אותה אל המיטה הזוגית המוצעת כבר.
הוא נשכב על המצעים יחד איתה. ראשה נח על כתפו, ידה מונחת על
חזהו, לבו דופק מתחתיה.
היא הרימה את ראשה להביט בפניו. עיניו הביטו בה. פיותיהם היו
כל כך קרובים. נוגעים לא נוגעים אחד בשני.
הוא החל לנשק אותה שוב. בתחילה זכה פיה לנשיקה עמוקה שהציתה את
תשוקתה מחדש. אחר הוא ירד לגרונה ולכתפיה, וגם הם זכו לטיפול
יסודי של פיו.
בכל מקום בו נגעו שפתיו ולשונו נשלחו שלוחות של גצים לוהטים
לכל גופה, ואנט החלה שוב להתמלא בחום כה גדול שאיים ממש לשרוף
אותה.
כל גופה נושק ולהט. ירכיה כמו מעצמן נשקו על מנת לקבל אותו אל
תוכה. הוא חדר אליה, עמוק. עד אשר היה כל כולו קבור בחומה הלח.
הפעם היא
לא חשה דבר מלבד תענוג עז.
הוא יצא כמעט לגמרי ואז שוב שקע בה.
דניאל קבע קצב איטי לתנועותיו, והתמיד בו. גם כאשר היא החלה
לענות להדיפותיו, לא שינה את המהירות. לחץ מוכר החל להיבנות
בתוכה, שגבר עם כל תנועה, ולבסוף התפוצץ בגל של אש המאכלת את
כל גופה. היא כבר לא שמעה את גניחת הסיפוק העמוקה של דניאל.
