אולי הלילה, אראה משאלה מתרוממת אל על
במשק כנפיים פתאומי
כשתבחין בצל דמותי

אחזיק בקצה השמיכה אחמוק מהיסוסיי  
אחכה כי
תאמר את מילתך, בטרם
אמצא יומי המתעורר.

מרצדת השדים של עייפותי
תחוג מעלינו במנגינה מקניטה,
בסיבוב השביעי אפגוש במזוקן שישליך עלי אבני
געגוע.

אתה תשאיר את הדלת פתוחה
אני אשכח היכן הנחתי את השקט
ולא אצליח לישון.

הלילה יתפזר מעל בית הקברות
ירעיד את כנפי תבונתנו

והשחר יעטר את ריקוע פנינו שעל הכר
בצעיף צבעוני,
כאילו כלום לא
קרה.