אדון שטיינר בן אדם נחמד, באמת.
יקה ממורמר בשנות השבעים לחייו, תמיד יש לו מה להגיד אבל באמת
שהוא לא מזיק. לפעמים הוא קצת מעיר לי על איך שאני מחנה את
הטוסטוס, או למה הכלב שלי מחרבן לו על הגלדיולה, אבל באמת בן
אדם נחמד. שטיינר הוא בעל הבית שלי וכמעט על כל דבר הוא סולח,
למעט דבר אחד בו חלילה אסור לגעת או להפריע רחמנא ליצלן,
אני מכוון לשלאף שטונדה שלו - שנת צהריים למי שלא יודע.
בין שתיים לארבע - דממה !
ממש כשהגעתי לדירה לא היתי מודע לחוקי האוטונומיה של שטיינר
ונכנסתי עם הטוסטוס לגינה, שם מצאתי מקום חנייה נהדר.
רעש הטוסטוס העיר את שטיינר משנת הצהרים שלו, החלון נפתח וגם
הפה: "תגיד לי דרק קטן אתה לא רואה שצהריים?, אנשים רוצים
לישון, קצת לנוח - "שלאף שטונדה" לבקש זה מוגזם?. "סליחה אדון
שטיינר, באמת שלא התכוונתי". עניתי לו אדום כמו עגבנייה.
"צעירים אני מבין" אמר שטיינר "חיים, בחורות כל היום, חשיש
ומוסיקה בום בום בום אבל למה להפריע לבן אדם זקן באמצע ה"שלאף
שטונדה" ?
"סליחה אדון שטיינר באמת סליחה", אמרתי ונמלטתי כל עוד נפשי
בי.
מאז אותו מקרה חלפה כמעט שנה, למדתי להכיר את העיר ולחיות עם
שטיינר והכל היה בסדר.
היה זה יום שישי בצהרים וקבעתי עם שרית לדייט אצלי בבית.
שרית הגיעה הביא מתוקים וקצת אלוכוהול והעניינים התחממו.
כנראה שבאותו יום אלילי הזימה ברכו אותי בביצועים נהדרים
ושרית
ממש התחילה לצרוח מהנאה - ואני מתכוון לצרוח. לתוך קולות האקט
המופלא השתלבו קולות דפיקה עצבנית על הדלת. כרכתי סביבי מגבת
וניגשתי לפתוח. "זה סקנדל !", שטיינר היה בדלת בקריזה מטורפת,
"מה זה הקולות והצרחות שיוצאות מהחלון שלך?, פתחת פה בורדל?"
"אני מצטער מר שטיינר זה הטלויזיה, השלט התקלקל ולא הצלחתי
להנמיך, אבל עכשיו סגרתי את הטלויזיה ויש שקט, באמת סליחה"
"צעירים אני מבין" אמר שטיינר "חיים, בחורות כל היום, חשיש
ומוסיקה בום בום בום אבל למה להפריע לבן אדם זקן באמצע ה"שלאף
שטונדה" ?
היה זה יום באמת רגיל השעה היתה שלוש וחצי ושקט אופייני עטף את
הרחוב.חזרתי מהעבודה, שלפתי את הדואר מהתיבה ובדיוק שפתחתי את
דלת הדירה "בוווווווווווווום" ענקי זיעזע את הרחוב, חלונות
התנפצו ורעש של אמבולנסים ניסרו את השקט. הדלת בקומה הראשונה
נפתחה וממנה יצא מר שטיינר ששערותיו סומרות ועיניו אדומות.
"תגיד לי אתה נורמלי ?, מה זה הרעש הזה, אתה רוצה שאני יעיף
אותך קיבינמט מהדירה?.
"סליחה אדון שטיינר אבל הפעם זה לא אני - זה היה פיגוע, תראה
שם אוטובוס התפוצץ !"
"באמצע צהריים, אין זמן אחר ?, למה לא בערב או בבוקר - מוכרחים
בצהריים?"
"צעירים אני מבין" אמר שטיינר "חיים, בחורות כל היום, חשיש
ומוסיקה בום בום בום אבל למה להפריע לבן אדם זקן באמצע ה"שלאף
שטונדה" ?
ואני שואל את עצמי באמת למה ? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.