עבר זמן רב והצעדים שוב נשמעים מרחוק מכים במן צליל ספלאש על
רצפת החורשה הלחה על רקע רקב טיפטוף טיפות המים מן העצים. אלי
,שלא אכל כבר זמן רב, לא יכל לברוח עוד. הוא הוציא את הפתק
מכיס מכנסיו והחל קורא... ממלמל... מתאמן... מתכונן. כשהצעדים
התקרבו הוא הרגיש שהוא חייב לרוץ אבל היה עייף חלש וקפוא
מפחד.
דמות נתגלתה בערפל - שיער אדום כמו אש, חיוך מתוק, חולצת בטן
שחושפת בטן שטוחה ורכה ומכנסי ג'ינס צמודים שמבליטים ישבן קטן
וחמוד. אלי נעמד על שני רגליו, לקח נשימה עמוקה ריכז את מבטו
בפיסת הנייר ואמר בקול רועד "אנחנו כבר לא מתאימים.. צריכים
להפרד."
היא פתחה את עינייה הגדולות ואמרה בקול חד ומתוק. "אלי בלי
שטויות, בוא למיטה!." אלי כמהופנט ע"י עינייה וקולה נענה ועקב
אחריה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.