Yair Packer יאיר פקר / מהדק הכסף

חמשים ושלש שנים לועג המזל לשמו של יוסף מצליח.
בא אל אויר העולם והמיילדת בחנה את מצחו " מסכן. נולד בלי מזל
" קבעה. לימים ביקשו לשאול כיצד ידעה ולא נמצאה.

לפני שש שנים מאסה אשתו בחיי המצוקה , קמה ונסעה להתגורר
בביתם של הבן והכלה בעיירה באנוקס באמריקה. כך נלקח מיוסף גם
מעט המזל שהביאה עמה אשתו כנדוניה לחיי הנשואים .
היא עזבה ועינו השמאלית נפגמה במחלה מסתורית שלא נמצא לה
מרפא. מסתכל אתה בעין ורואה עגולים כחולים-סגולים סובבים על
צירם במהירות שלא תאמן. עתה האמינו דיירי השכונה כי חוסר מזלו
העטיר עליו גם עין הרע.
מדלינה, בתו בת השתים עשרה של ילובר, התערבה עם חברותיה כי
תתמיד להסתכל באותה עין שמאלית במשך דקה שלמה ולא יאונה לה כל
רע. את השעון למדידת הזמן נתנו בידיו של חיימקה אחיה הצעיר.
נכנסה לבית הקפה של אברום ונעצה מבט בפניו של יוסף שישב ליד
שולחנו. טרם השלים מחוג השניות חצי סיבוב וכבר נמלטה בריצה
כשכפות ידיה מליטות על פניה. מאותו יום תוקפות אותה לפרקים
עויתות והיא נשמעת ממלמלת דברים לא ברורים.
עשרים ושמונה שנה בילה יוסף מאחורי הגה מכוניות של קציני צבא
ומנכ"לי חברות עד שהוגבלה הראיה וניטל רשיונו. מאז היתה מחייתו
על תיקוני צנרת ורהיטים, נקיון חדרי מדרגות וחצרות, סילוק
נבלות והטלאת בגדים ישנים.

זה עתה רכשה ברכה רינקו, בכסף שהורישה לה אמה,דירה יד שניה בת
שני חדרים בקומת קרקע ברחוב שבשכונה. עד כה לא נמצא לה חבר- לא
כל שכן חתן- שיחלוק אתה את דירתה הראשונה. לפני שנתיים, בגיל
שלשים ותשע העדיפה ברכה לשים יהבה בלוטו ובפיס. לא היה ספק
בלבה כי כאשר יעלה בחלקה הפרס הגדול תוכל לקנות לה חבר ואולי
גם להובילו לחופה.
ברכו על חתימת החוזה ויצאה ברכה לרחוב . " ללא ספק יום של מזל
והצלחה הוא היום " מלמלה כשעמדה בפתח הבית. מבטה חלף במהירות
על פני הרחוב עד שבלם בחריקת עינים על דוכן של פיס. חייכה
"היום ההגרלה. אקנה כרטיס. "
עילעלה בכרטיסים והעלתה אחד ששתים מספרותיו תאמו את מספר
שנותיה. ראתה בזאת אות וסימן ושילמה . עוד הברטיס בידה הבחינה
באיש העומד בקרבתה. שמעה את בעל הדוכן אומר "יוסף בבקשה לך.
יפסיקו לקנות אצלי " ולעברה סינן " האיש הזה מביא את עין הרע."

חולשה תקפה את ברכה והיתה נופלת למדרכה אלמלא אחזה בדלפק
הדוכן. " מפגש עם נושא עין הרע לאחר חתימת חוזה וקנית פיס
משמעותו אחת : קללה תדבק בדירה ובוודאי גם בכרטיס . " נחרדה.
מיהרה לרצות את הגורל והדביקה את יוסף שפנה ללכת " קח " דחפה
לידו את הכרטיס . הגורל מצידו החליט הפעם להתערב בחייו של יוסף
מצליח.
הושיט יד בנסיון להחזיר לה את הנייר הססגוני אך היא כבר
נמלטה. משך בכתפיו ורטן " אם הם ישלמו לי לא אתקרב לפיס." טמן
את הנייר בכיס האחורי של מכנסיו.נסתר מהעין נשמט מהזכרון.

יוסף סר לביתו של מנשה לבדוק אילו צירים יש לקנות לתיקון
הארון בחדר השינה. יוכבד, אשתו של מנשה, הכינה לו קפה ופרוסת
עוגה במטבח. " אני צריכה לטלפן." התנצלה ופרשה. היה אמור לדעת
שלא תשב עמו. בין לגימה לבליעה שמע קרעים של שיחה." ... לי
ציון לא יספר שהוא לא יודע מי קנה את הכרטיס. ההגרלה היתה לפני
שבוע .דוכן הפיס שלו והוא מכיר את הקבועים ... תהיי בטוחה שהוא
בעצמו הרויח ולא רוצה שירדנה תדע. ככה יוכל לבזבז את כל עשרת
אלפים שקל על החברה החדשה שלו.....,את יודעת מה?....תני לי שוב
את המספר. מנשה מכיר מישהו בפיס. הוא כבר יברר...
5641892...טוב. ביי "
נכנסה למטבח, עמדה ליד החלון, גבה אליו חוששת להחשף לעינו
השמאלית.
בדרכו החוצה נטל מעם שולחן הכניסה את הדף עליו רשם את מידות
ומספר הצירים הנחוצים לתיקון הארון.

רק בחנות הבחין שבצדו האחורי של הדף רשמה יוכבד את מספר
הכרטיס שעלה בהגרלה. שקל לחזור אך נמלך בו שמא שוב יביך אותה
מומו .
עלה לפניו זכרון מעורפל של האשה שרצה אליו לפני מספר ימים
מדוכן הפיס של ציון,דחפה לידו את הכרטיס ונעלמה .
" הן לא יעלה על הדעת שאצלי הכרטיס הזוכה. " הרהר בדרכו
הביתה " אבל כדאי בכל זאת לבדוק את המספר. אולי המזל בא בכלל
אל האשה המשונה. אצלי, לא רק שהמזל לא דופק על הדלת שלי הוא
אפילו לא עולה במדרגות של הבית. מדוע יעלה ברגל ארבע קומות
לדירה של יוסף מצליח אם הוא יכול לבקר אצל ראובן אפלבוים קומה
שמונה עם מעלית ועציץ בכניסה ? למה שיבוא דווקא אלי? אמרו לו,
למזל, 'למה לא תכנס פעם אצל יוסף מצליח?' והוא צחק 'עם שם
כזה האיש לא צריך אותי' . אצלי אפילו אם המזל כבר מביט עלי
בעין אחת חצי סגורה,שלא אחשוב שהוא בא אלי בשביל להשאר , אז
בטח הכרטיס נאבד."
ליד דוכן של פיס עצר,עיין בנייר שבידו והשווה את שרשמה יוכבד
.
סיים טיגון החביתה לארוחת הערב והחליט להתעמת עם המזל. עוד
השמן מבעבע במחבת וכבר עמד לפני ארון הבגדים מפשפש במכנסיו
הירוקים. חיפש עד שהעלה מהכיס האחורי את הכרטיס המעוך. שטח
אותו על השולחן כשספרותיו מולו ונתן עליו סכין בצדו הימני
ומזלג בשמאלי שיתיישר. אחר נטל את פיסת הנייר וגזר אותה עד
שנשתיירה ממנה שורה צרה ובה שבע ספרות המזל. את פס הנייר הניח
מתחת לשבע ספרות הכרטיס. לא נחה דעתו עד שישב ובחן בקפידה כל
ספרה ומיקומה, אחת בכרטיס ואחת בנייר, אחת בכרטיס ואחת בנייר.
שבע פעמים חזר ובדק עד ששוכנע כי הוא בעליו של כרטיס זוכה.
שוכנע ולא האמין . לפתע מצא עצמו עומד ליד דלת המרפסת,לופת את
סרט הבד המפוספס ומרים את תריס העץ. כמעט התייצב אל מול השכונה
ושאג "אני, יוסף מצליח, בלי עין הרע, זכיתי בפיס." הרפה ידיו
מהסרט כשהתחוור לו שאף אם יישמע יהיה ללעג ולקלס. חיוך של אי
נוחות שפוך על פניו החיוורות חזר למקומו בכסא. יותר מששמח על
הזכיה עלץ שנעשה לו נס ונפטר מעונשו של ביש המזל. גם ידע מה
יעשה.

( יוסף לא היה מורגל בכספים ,לא סיגל לעצמו מחשבות של "אילו
היה לי..." וגם לא נתקנא בעושרם ורווחתם של אחרים. כשהתחתנו
פתחה אשתו חשבון משותף בבנק שבשכונה. כמה חדשים לאחר שפרשה
מחייו טילפנו מהבנק וביקשו אותו לסור לסניף. הביט הפקיד בדף
החשבון והעלה גיחוך על פניו החלקות " כמו הבדיחה על אותו רופא
שיניים שהשאיר שן אחת בפיו של החולה. משנשאל לסיבה השיב 'כדי
שירגיש מהו כאב שיניים ." ראה את הבעת התמיהה של יוסף ונאות
להסביר "השאירה בחשבון 12.45 שקלים כדי שלא ייסגר ותוכל להרגיש
כמו בעל הון." צחק וטיפה של רוק ניתזה מפיו ונחתה אי שם בין
קפלי חולצתו הצהובה של יוסף.
באותו רגע נשבע יוסף כי כף רגלו לא תדרוך יותר בפתחו של מוסד
זה. את הכסף שחסך מעבודותיו המזדמנות טמן דרך קבע בקומקום
נחושת ישן שעמד על דוד המים החמים באמבטיה, )
ויקטור אוליץ החליט שהפעם ימנע מהאיש מלהכנס . מירכז את קשר
העניבה, החליק על חולצה לבנה, העביר יד מטופחת על שערו המסורק,
יצא והתייצב מולו.
" באמת הגזמת יוסף . רק יומיים חלפו מאז הברשת לאחרונה את
המהדק." אמר וניסה להסיט את יוסף מעם דלת חנותו.
חושש הצביע יוסף על חלון הראווה המאובק שם, על כרית קטיפה, נח
לו מהדק גדול עשוי מתכת ומצופה כסף . " היום הוא שלי ". "
" מה קרה ? התעשרת ותוכל לשאת בהוצאה הכספית ." אמר ויקטור .
אחר כעכע בגרונו ויוסף שהיה נמוך ממנו לא יכול היה שלא להבחין
בפיקת הגרוגרת שעלתה וירדה בעצבנות.
(מזה כשנה יוצאת נפשו של יוסף אל מהדק עשוי מתכת מצופה בכסף.
יום אחד עצר לשרוך נעלו ליד החנות. כשהתרומם נתקל מבטו בחלון
הראווה ונישבה בקסמו של מהדק משרדי גדול ונוצץ. כשברר מדוע
מהדק נייר עולה שמונים ושבעה שקלים ומה שימוש ניתן לעשות בו
מלבד לאגד מסמכים נענה "זה לעשירים. הם מחזיקים את שטרות הכסף
במהדק מהודר,"
מאותו יום שב ופקד את המהדק יום בשבוע. " שוב הוא כאן "
ויקטור היה נאנח ומקפל את העיתון ההונגרי. שניות חלפו ונשמע
קולה של המצילה כמתרעמת על שהחרידוה משנת הצהרים." אתה תבריק
עד שימחק הציפוי ותוכרך לשלם את המחיר המלא. " זה היה שולה
מעמקי מכנסיו מטלית אבק נטולת צבע וקופסת מתכת שציפויה מתקלף "
עוד פעם אחת
ודי " היה נושא קולו בתחינה
עתה נחו בכיסו תשע שטרות של עשרה שקלים כל אחד. עוד בלילה
חיטט בקומקום הנחושת הישן והעלה מתוכו את השטרות. עת לממש את
החלום.)
לא נקפו חמש דקות ויוסף מצליח יצא את החנות והוא בעליו החוקי
של מהדק שטרות מצופה כסף. התרווח על המושב באוטובוס הנוסע
לבנין מפעל הפיס ועצם עיניים. ראה עצמו פוסע אל בית הקפה ויושב
ליד שולחנו. אברום מגיע ומניח לפניו את כוס הקפה הגדושה שמקצת
תכולתה לא עמדה בטלטולי הדרך וגלשה אל התחתית הסדוקה. מפנה הוא
גבו ללכת ויוסף קורא אחריו, שלא כהרגלו, בקול רם וצלול מתמיד
"רגע. חכה אברום. תן לי בבקשה עודף ממאתיים שקל."
עוד טרם הסב אברום ראשו וכבר יוסף רואה כיצד פניו של זה
לובשות פליאה. גיחוך תופס מקומה של פליאה כשאינו מבין איזו
עילה יש לו ליוסף מצליח, בעליו הצמוד של ביש המזל, להתל בו.
המחשבה מדשדשת בראשו והוא חוזר על עקבותיו. לופת בידיו השעירות
את שולי השולחן המתנדנד ורוכן אל יוסף. " אתה יש לך בקושי
מאתיים אגורות אתה. אז על מי אתה חושב שאתה עובד?"
יוסף מרים את כף ידו הימנית ושוטחה אל מול פניו של אברום . אט
אט מקרב אגודל לאצבע עד שכמעט נושקים הם זה לזו.
" ת ס ת כ ל " הוא מדגיש .
הוא מכניס את שתי האצבעות לכיס המכנסים,שולה צרור עבה של
שטרות ורודים תפוסים במהדק ומשליכו כלאחר יד על השולחן. חבטת
מהדק המתכת במעטה הפלסטיק של השולחן פוגמת בדממת בית הקפה.
חולפות שניות עד שעיניו של אברום סופגות את המראה ורק אז
מתרגם המוח משמעותו של המספר מאתיים שבראש השטר העליון. מהסס
הוא נוגע בחבילת השטרות. " מאיפה יש לך את הכסף, מאיפה, הה? "
בוחן את יוסף בחשדנות " אתה נראה לי משונה היום. לא עשית איזה
שטות , מה? " ובעצמו משיב " לא. אני לא חושב. גם אין לך אף אחד
קרוב שהתפגר והשאיר לך ירושה.אז תגיד לי מאיפה לך הכסף?"...
עיניו של יוסף עצומות, חיוך רחב נסוך על פניו והוא מגלגל על
לשונו את שתי המלים " זכיתי בפיס " שמיד יטיח בהנאה בפרצופו
המלגלג של אברום. עוד לא שיחרר תשובתו אל אויר
הדמיון וחש נגיעה בכתפו." משונה לראות מישהו שיכול להנות
מנסיעה באוטובוס בלי מיזוג ביום קיץ חם" אמר הקול. פקח יוסף את
עיניו ונתחלפה לו דמותו של אברום בפרצוף לא מוכר של שכן ארעי
למושב.

" אתה מדבר אלי ? אני לא חושב שאני מכיר אותך." השיב יוסף
והתיישר . החולצה הלחה נצמדה לגב והוא הרחיק עצמו ממנה. קטע
תחילתו של פיהוק .
עיניו של האיש שוטטו על פניו של יוסף עד שעצרו על לחי שמאל.
" אתה יוסף מצליח " צהל " אני זוכר את השומה שעל האוזן ."
תיקן את משקפיו על אפו
" גד סולומון, מחלקת הנה"ח ב" ירק טל". לפני שתים עשרה שנים
היית הנהג של אבינועם טאוב המנכ"ל . זכרון כמו מלכודת. " הרכין
ראש, זקף אצבע והקיש קלות על מצחו של יוסף "פעם אחת רואה
פרצוף, לא שוכח."
" אף פעם לא ראיתי אותו . מה הוא רוצה ממני?" נתקף יוסף חרדה.
גופו הצנום של שכנו הגיע בעקבות פניו ושניהם דחקו את יוסף אל
הפינה עד שנתקע במסעד המושב. " כן... בטח. זוכר. " אמר.
גד סולומון זקף את מבוכתו של יוסף כאות התפעלות מזכרונו "קשה
להאמין, מה? מה שלום האשה והבן ? איך קוראים להם..." הוא עצם
את עיניו. יוסף אזר אומץ ודחה מלפניו את קרבתו הלא רצויה של
שכנו. "מה אתה דוחף ? "התמרמר גד " אל תגיד לי.תן להזכר איך
נראה תלוש המשכורת שלך... יש. חניתה האשה, נמרוד הבן. "
סרה אימתו הפיסית של גד סולומון ויוסף הרשה לעצמו לפרוץ בצחוק
מתגלגל, הזדמנות לספק את רגש הנקם. "פישלת, גד סולומון,
פישלת!!. " צהל " ורדה האשה, אדם הבן. "
האוטובוס עצר בתחנה ומילט את גד מהבושה .הציץ מבעד לחלון "
איפה אנחנו? אה. כן.בתחנה הבאה אני יורד. " בישר " יש לי פגישה
בבית העתונאים ואתה?"
יוסף חכך בדעתו האם לגלות לגד. " למה לא? אם הוא יכול להתגאות
בזכרון שלו אז גם לי יש עכשיו משהו לספר. הרי האיש לא יודע על
עין הרע שנדבקה אלי ולמה שלא יאמין. מדוע שלא אהנה כבר עתה
מהטעם המתוק של ההצלחה." גמלה ההחלטה בלבו ופנה אל שכנו "זכיתי
בעשרת אלפים שקל בפיס ואני נוסע לקבל את הצ'יק."
מבעד לזגוגיות העבות נפערו עיניו של גד . " ככה. זכית. כל
הכבוד. אבל מדוע אתה צריך לנסוע לפיס בשביל לקבל את הצ'יק? אתה
בטח לא רוצה לשלם טיפ לבעל הדוכן, מה? " . כך אמר ודחק חמש
אצבעות עבות בבטנו של יוסף. " קמצן ".
" לא. זאת לא הסיבה. " מיהר זה להסביר " אני לא רוצה שבשכונה
ידעו עד שאראה להם את
כל הכסף. אתה לא מכיר אותם. לי הם יאמינו רק כשיראו בוחטה של
שטרות . " סיפר לגד את חלומו העומד להתממש והוסיף "כשאברום
יבין שזכיתי בפיס הוא ירוץ החוצה ותוך כמה שניות ידעו כולם שגם
ליוסף מצליח מגיע להרוויח. הם יבואו ויעמדו מסביב וירצו לגעת
בי,באיש שיש לו מזל. אולי המזל שלי יבוא גם אליהם. אחרי זה בטח
יקראו לי ' יוסף המוצלח ' ולא... לא חשוב." דוק של לחלוחית
כיסה את עיניו והוא מיהר לנגבן בגב ידו. על כן נסתר ממנו מבט
הקנאה של שכנו
" ואחרי שיאמינו לך ויקראו לך 'יוסף המוצלח' מה אז? מה תעשה
עם הכסף? מה תקנה?" חקר גד.
נראה היה שיוסף אינו שומע . הוא הצטנף במקומו והביט מבעד
לחלון. " אתה בכלל לא מבין." אמר.

ירדו מהאוטובוס ויוסף הושיט יד.
"רגע אחד. מה אתה ממהר? " גד עצר בעדו " אני אבוא אתך. תמיד
רציתי לראות איך מישהו מקבל צ'יק מהפיס. יש לי עוד זמן. אני לא
אאחר" . לאחר הכרות של רבע שעה עם גד ידע יוסף שלא על נקלה
יפטור עצמו ממנו.

"לא הייתי אומרת שאתה כל כך דומה לאיש שבתמונה " אמרה הפקידה
ביובש. נראה היה כאילו כל יום נקרית לפניה זכיה של עשרת אלפים
שקל. היא התבוננה חליפות ביוסף העומד לפניה ובתעודת הזהות
שהגיש לה בצרוף הכרטיס הזוכה.
הוא כעכע בגרונו ועמד להשיב אלא שגד הזדרז והציע את עזרתו
"תרשי לי. אני יכול להעיד כי הוא האיש שבתמונה." נדמה שהפקידה
לא הבחינה בגד עד שבחר ליידע אותה בנוכחותו.
"מי אתה " חקרה בהרמת גבה " ומה הקשר שלך אליו?" צודדה ראשה
אל עבר יוסף.
" נעים מאוד . גד סולומון. ידיד, מכר. מנהל חשבונות ב'ירק
טל'." ענה בתקיפות " הנה.בבקשה. כרטיס ביקור " שלח יד לכיסו
האחורי.
חשה הפקידה כי הרחיקה לכת " באמת לא צריך. תודה ". שלפה טופס
ממגרה שלפניה ורשמה פרטי זהות של יוסף. החזירה לו את התעודה
"חכו " ביקשה ונעלמה באחד החדרים.

יצאו את הבנין ונזכר יוסף בדבריו של פקיד הבנק" אני מתחיל
להרגיש כבעל הון " אמר לגד.
זה הביט בשעונו. " אני ממהר עכשיו לפגישה. שיהיה לך בהצלחה
ואל תבזבז את הכל במכה אחת. "
יוסף מיהר ואחז בזרוע ידידו החדש " חכה. עזרת לי לקבל את
הצ'יק כל כך מהר וגם ביקשת מהפקידה להודיע לבנק שאני בא לקחת
את הכסף במזומן ובשטרות חדשים. עכשיו אני רוצה להזמין אותך
לקפה ועוגה". "אתה באמת לא צריך, אתה יודע. " אמר גד והוסיף
משהבחין בהבעת האכזבה שעל פניו של יוסף "אבל אם אתה מתעקש
תוציא את הכסף מהבנק ותחכה לי בבית הקפה שבפינה. זה לא יקח
הרבה זמן.אני כבר בא"
לפני שעזב את הבנק נכנס לשרותים והוציא מכיסו את שקית הנייר
ובה מהדק הכסף . אגד את השטרות הטריים בידו והעמידם על אדן
הכיור. חבט בם עד שיושרו קצותיהם וראש של אחד לא התנשא מעל
רעהו. נחה דעתו. הוציא את המהדק מהשקית,בלחיצה קלה הפריד בין
שני חלקיו והניח ביניהם את הצרור העבה.

עשרים דקות חלפו בטרם הופיע גד סולומון בעברו השני של
הכביש. יוסף נופף לו .
" אני מניח שהכיס הימני נפוח משטרות ולא מכל סיבה אחרת
שגברים לא מזכירים בנוכחות אשה." התלוצץ גד לאחר שמסרו הזמנתם
למלצרית. יוסף צחק והניח ידו בכיס " הנה. אראה
לך ". כמעט והוציא את המהדק אלא שגד עצר בעדו. " השתגעת " לחש
" לא כאן. אתה אף פעם לא יודע איזה טיפוס מסתובב פה. תגיד לי
משהו. איך זה שבבנק לא השפיעו עליך להשקיע את הכסף באיגרות
חוב, תכניות חסכון, מניות, במשהו?"

זחיחות הדעת נחה על יוסף וקרא דרור ללשונו " מי אומר שלא
ניסו. אבל לא הצליחו.תשמע משהו.לפני שאני עוזב את הבנק ניגש
אלי מנהל הסניף ' מר מצליח,' ככה הוא אומר לי ' בכסף שזכית אתה
מוכרח לפתוח תכניות חסכון לנכדים. הטבות כמו אצלנו בסניף לא
תקבל בשום בנק אחר. כשהנכדים יגיעו, בעזרת השם , לגיל 18 ויראו
את הפירות של החסכון הם ללא ספק יברכו אותך על שבזמן זכיה בפיס
זכרת אותם . נו מה דעתך?' כך הוא אומר לי. ואז
אני מסתכל עליו מהצד ועושה לו סימן ביד שיתקרב אלי ' אדון
מנהל סניף ' אני עונה לו, ככה בשקט 'קודם כל אני לא יודע אם
הנכדים שלי כשיהיו בני שמונה עשרה ירצו לאכול דווקא את הפירות
של הבנק שלך . אני בעוד שמונה עשרה שנה, יכול להיות שאוכל
שורשים מלמטה או לפי מצב השיניים שלי, אוכל דייסה ולא פירות.
אני רוצה שתדע שלנכדים שלי כבר יש חסכונות של שני מליון שקל
בבנק לאומי, שמונה מאות אלף בבנק הפועלים וזה חוץ מהרכוש שאני
משאיר להם של שלשה בתים שיושבים על ככר דיזינגוף,ומאה וחמישים
דונם פרדס ע"י ראשון. את הכסף הקטן הזה' כך אני אומר ומחזיק את
השטרות ביד כמו קלפים של רמי' אני הולך עכשיו לבזבז על תכשיטים
בשביל החברה שלי שמגיעה מחר בבוקר בג'ימבו מניו יורק '. ההוא
נעשה לבן למה מתחיל להבין שאפילו שאני עוד על ידו הכסף שלי כבר
עושה לו שלום ויוצא מהבנק . אבל מה? נתקע לו החיוך ולא יכול
להחליף מהלך. 'מר מצליח אתה בוודאי מתכוון למטוס ג'מבו ולא
ג'ימבו '. אבל אותי הוא לא מבלבל ' אני יודע מה זה ג'מבו אדון
מנהל סניף. יש לי כל כך הרבה כסף ורכוש מה שמראה שאני אף פעם
לא טועה. למטוס של החברה שלי קוראים ג'ימבו'. כך אני אומר
והולך. האדון מנהל הסניף רץ אחרי ' מר מצליח אני מקוה שתמשיך
לבקר אותנו. כל מה שתרצה תקבל. יהיה לנו לכבוד אם תקח אשראי של
כמה מאות אלפי שקלים ל 5 שנים בריבית של 10% לשנה , ריבית פשוט
מצחיקה". אני עומד ע"י הדלת של השרותים ואומר "אני הולך
להשתין. אתה בא?". כשאני יוצא הוא כבר איננו."

עד כה לא נמצא ליוסף בפני מי לשאת דברים ונהנה כפליים לשמוע
את ידידו צוחק. " אתה גדול. גדול. אני בטוח שמנהל הסניף לא
ישכח את הביקור הקצר שלך." אמר גד "הוא בוודאי מנסה עכשיו לקבל
פרטים מהנהלת הבנק מי הוא אותו יוסף מצליח המליונר שהופיע
אצלו. " לגם מכוס הקפה ועיוות את פניו "הקפה פה מחורבן.שמע,
אנחנו צריכים לחשוב מה לעשות בכסף. כמובן אחרי שכל השכונה
תדע שזכית בפיס "
יוסף משך בכתפיו " אני באמת לא יודע. לא חשבתי על זה. יש לי
הכל מה שאני צריך. דירה, רהיטים,אוכל, טלויזיה, קצת בגדים. את
המקרר והתנור החלפנו כשאמא של ורדה מתה לפני עשר שנים.עכשיו
כשאתה שואל אני חושב אולי אסע בשנה הבאה לאיטליה לבקר את
הדוד"
"למה 'בשנה הבאה' אם אתה יכול לנסוע תוך ימים? אגלה לך סוד"
השיב גד ורמז לו לקרב אליו." בוא הנה. אתה יודע שיש לי
קשרים.מדי פעם אני מקבל כל מיני רמזים מה כדאי לעשות בכסף
מזומן. עכשיו תשמע טוב אבל שלא יצא ממך שאני סיפרתי. לפני
יומיים אכלתי צהרים עם רואה החשבון של משרד עו"ד, אחד
מהגדולים. המשרד קשור איכשהו לאיזה שהוא שר כלכלי. לא חשוב
השם. מדברים על פיחות של לפחות 20% שיהיה בעוד יום, אולי אפילו
הערב. אתה תעשה רווח נקי של לפחות ארבעת אלפים שקלים טובים
תוך יום או יומיים. את זה אני אומר רק לך כידיד. נו, מה דעתך
?"
הרעיון קסם ליוסף. הדוד חולה וזקן ולא יאריך ימים. יתכן
שבעוד שנה כבר לא יהיה אל מי לנסוע ואולי כבר עכשיו מאוחר. הן
לא שמע ממנו לפחות שנה. יסע לחודש יקנה לו בגדים, אוכל, ימצא
אחות שתטפל בו, למנקה בבית, אולי אפילו ישכור רכב עם נהג ויסיע
אותו לטיולים.
" ומה יהיה עם התכנית שלי להראות הערב את הכסף לאברום ?"
היקשה בפני גד.
זה ביטל דבריו בהנף יד " שטויות. אני לא מכיר את אברום שלך
אבל אני בטוח שתרשים אותו הרבה יותר עם ה ' ירוקים ' לאחר הכל
, לא כל אחד חכם כמוך כדי לקנות דולרים יום לפני הפיחות הענק
דרך אגב, אני גם מכיר מישהו, לא רחוק מכאן, שיחליף את הכסף מיד
ובלי שאלות. תוך כמה דקות הירוקים אצלך בכיס."
יוסף היסס " זה טוב ? אף פעם לא החלפתי דולרים. והשטרות ...
אין סכנה שיהיו מזויפים?"
כף רגלו השמאלית של גד נעה מצד אל צד. " אתה באמת מאמין
שאני,אחרי כל מה שעשיתי בשבילך בפיס , אני אסדר אותך ? זה
מעליב. מישהו אחר היה קם מזמן ומשאיר אותך עם השקלים. אז מה
יש לך להפסיד? בקשר לשטרות אל תדאג. אני מכיר את האיש." הוא
רמז למלצרית " שלם את החשבון וניגש אליו עכשיו."

יוסף שמע שאנשים מחליפים דולרים ליד הדואר המרכזי באלנבי
והופתע כשגד עצר לפני מסעדה ברחוב אבן גבירול.
" חכה כאן. אני כבר בא. רק נכנס לראות אם' הוא' נמצא. " לא
חלפה דקה וגד חזר "יש לנו מזל.' הוא' בפנים. תן את הכסף "
" מה זאת אומרת ' תן את הכסף'? אני בא אתך " אחז יוסף
בזרועו.
"לא. אתה לא בא אתי. 'הוא' לא עושה עסקים בנוכחות זרים." גד
הזעיף פנים והרים את קולו " שוב אתה מעליב אותי. אם אתה לא
מאמין רק תגיד ואני מסתלק. אני בסך הכל עושה לך טובה. "
יוסף מיהר להוציא מכיסו את מהדק הכסף ושלף את צרור השטרות.
" הנה. קח . " הושיטם לגד.
" לא תצטער " טפח גד על שכמו" "חמש דקות. אני כבר בא." הוא
נעלם במסעדה.
חמש הדקות חלפו ובעקבותיהן הלכו חמש עשרה נוספות. שלושים דקות
לאחר שגד לקח את השטרות החליט יוסף לבדוק מה קרה. "אולי יש לו
התקף לב ?" חרד לגורל חברו.נכנס ואפלולית קידמה את פניו. מלבד
מלצרית ואיש שעמד וניקה את מכונת האספרסו היו עוד שניים שישבו
ליד שולחן. "סליחה" פנה אל המלצרית "איפה גד סולומון?"
זו ירקה מסטיק ירוק אל כף היד ולשה אותו לכדור בין אצבעותיה.
" אורי, אתה מכיר מישהו בשם דן סולומון?"
יוסף ראה צורך לתקן " גד . גד סולומון "
האיש המתקרא אורי יצא מאחורי מכונת האספרסו וקרב אליו " לא
מכיר את גד סולומון. אבל אם קבעת אתו פגישה אתה יכול לחכות
".
" אתה מבין. " רעד עבר ביוסף. ידידות לאורך שנים עם חוסר המזל
חידדו את חושיו.בעורף חש את נשיפתו של זה. " הוא נכנס לפני חצי
שעה כדי להחליף שקלים לדולרים. אולי האנשים האלה מכירים אותו?"
הצביע אל הפינה.
אורי העביר מטלית לחה על הדלפק " לפני חצי שעה נכנס איש
והזמין כוס בירה. אחרי ששתה ושילם ביקש את המפתח לשרותים
שבחצר. כשהחזיר את המפתח יצא שוב בדלת האחורית."

מהרחוב טילפן ל "ירק טל " .
" עם מי? "." שאלה המרכזנית כשביקש לדבר עם גד סולומון. חזר
על השם ונענה " אין
כזה. " ניתקה. חייג שוב וביקש לדבר עם הנהלת החשבונות.
"הנהלת חשבונות. שלום " בשלישית חזר יוסף על השם. מספר שניות
חלפו עד שנענה " גד סולומון הפסיק את עבודתו בחברה לפני חמש
שנים."
" אבל פגשתי אותו היום והוא ..."
"אם פגשת אותו זה סימן שהוא כבר יצא מבית הסוהר . " אמר הקול.

ויקטור אוליץ שרת לקוח כשדלת החנות נפתחה. ביקש סליחה וניגש
אל האיש.
" אה. זה שוב אתה. משהו לא בסדר "? רטן כשהבחין בחפץ ביד האיש
"אמרתי לך שאנחנו לא מחזירים כסף ".
" אבל אני כבר לא צריך את זה ." יוסף הניח את המהדק על הדלפק
ויצא.