חזל"ש

נותרו עוד יום אחד ולילה עד שאומר חזל"ש,
ראשי תיבות צבאי לסיום דקות של פחד וזיעה, זהו נגמר, חוזרים
לשיגרה.
עכשיו בשעות האחרונות בראש הר עם רוח מחרישה,
שוב במדים עם נשק בעמדת שמירה  
חלונות ברזל כבדים חורקים ולכתפיי אפוד עמוס מחסניות
והמים מאתמול מצחינים במימיות
כל לגימה מתגרים בעומק הגרון וארוחת הערב
מבפנים מטפסת ללשון, מסביב הטלטלית בספירלה אין סופית מגדרת
אור חולה מזרקורים כתומים מחזירים אותי לרגע לימים פגומים,
רואה שוב את יובל שנעלם כל-כך מוקדם, את גל ונדב וארי
שקבור אי- שם במדבר בדרך לסיני,
רואה אותם רצים במוצב בכוננות ליספוג גשם מתכות שורקות ושוב
הלחץ בסרעפת עד שצועקים "חזל"ש!!!" והנשימה לסדר.
אחר-כך הם יושבים בחדר מועכים טוסטים עם גבינה, שומעים מוסיקה,
מנמנמים (כי אי אפשר באמת לישון).
מילואים על הר בחושך וכל דבר מזכיר, הרוח מתקרבת כמו נ"נ
בניווטים
מקפיאה את מנועי המחשבה, הצוואר מתבטל והראש בכתפיים.
עוד יום ולילה ואחזור לת"א שם לא שומעים רוח, אין מה שיזכיר,
אמא תכבס את המדים ותיזכר גם היא בזמן אחר, לא מוגנת מצמרמורת
הדה-ז'ה-וו,
תשתמש בהרבה מרכך למסמס את הריחות, גם היא תאמר חזל"ש, תמיר
דאגה בדאגה
לה בוודאי קשה יותר להסדיר נשימה.
עוד יום אחד ולילה להרגיש בר מזל על כל שהספקתי לראות, להבין,
לשמוח על שלמות איבריי על עשר אצבעותיי על שלמות קרביי ושברון
ליבי.