בוקר בניו-יורק בקומה ה-17, ישבתי בבנין ברובע הכי יוקרתי
והרגתי בקבוקי בירה, כל בקבוק שיוצא מהמקרר ולא מתרוקן תוך 40
שניות משוחרר לחופשי, השאר מהחלון. בערך במצב של 9-2 למתים
שמתי לב שאינסטקטיבית היד שלי זזה כל 5 דקות לכרית, כאילו
קריסטין עדיין נמצאת. כל כך כעסתי שהחלטתי להרוג את היד, לא
באמת, רק להוציא אותה מהחלון, להבהיל אותה קצת.
איך שאני מוציא את היד בחוץ כדי להראות לה למטה מה קורה
לבקבוקים שמתעסקים איתי, עובר לי בזווית מטוס, לא ממש
התיחסתי.
פה בניו יורק זה לא כמו אצלכם, שלפני 30 שנה צילמו פה את
"רמבו" ועד עכשיו אתם מתלהבים. פה כל שבוע איזה אולפן מצלם
סצנת מרדף מחורבנת בתוך איזה רחוב, תמיד היית גוררת אותנו
לתוכו והיינו עושים סצנות אל מול המצלמות.
אני זוכר ששאלתי אותך מה קרה לך שנהיית פתאום כל כך לוהטת
ותמיד התחמקת, אבל חברה שלך ניקי הסבירה לי שזה החלום שלך,
שהצלמים של הסרט יתמקדו עלינו ובעריכה יכניסו את זה לסרט, לא
יותר פשוט להפיק סרט פורנו? שאלתי, ניקי צחקה ואמרה כן, אבל
קריסטין תמיד חשבה שבבורסה יש את הגברים הכי יפים. יותר
מחוקרים פרטיים? ניקי חשבה קצת והנהנה, כן, יותר מחוקרים, אבל
אל תעלב זה היה לפני שהיא הכירה אותך. לא נעלבתי אמרתי,
שיזדיינו הברוקרים.
בכל אופן, המטוס ממשיך בשעטה ישירה לעבר מגדלי התאומים כמו
כדורגל בבעיטת עונשין גרועה שהכדור לא מצליח להסתובב ונתקע
בחומה, כל ניו יורק עוצרת ודממה באויר, כאילו כולם קולטים ביחד
מה הולך לקרות עוד 10 שניות ועכשיו מנסים לחבר את המציאות
להגיון.
זתומרת כן, העולם כולו כפר גלובאלי אחד קטן אבל קיבינימט,
שיכורים בצהריים באנגליה, ילדות משחקות בזבל באפריקה, ילדים
מכינים חולצות של קלוין קליין/צעצועים של מקדולנדס/נעליים של
נייק 12 שעות ביום קשורים למכונות במזרח הרחוק, ומטוסים בתוך
מגדלים ברוסיה או נגיד ביגוסלביה, או מקסימום בסי.אן.אן אבל
גיזס, ממש על אמת פה אצלנו בניו יורק?
הפסדתי 50 דולר בהתערבות באיזה מגדל מתרסק המטוס, איך שאני בא
לחפש את הארנק בדירה אני קולט עוד מטוס בזווית של העין.
לא כל כך יפה, אני שהייתי בסיירת, שתמיד החזרתי עודף מיותר
לנהגי אוטובוס וקופאיות בסופר, אבל כל כך קיוויתי שהבניין
יתרסק, שימותו כל המסריחים בחליפות מנהלים והמרצדס, עם חליפות
של ארמאני ובית נופש בהרים.
פתאום הייתי כמו הגיבור בסצנת סיום באבא גוריו, שפתאום קולט את
מהות החברה הגבוהה של פריז באור האמיתי שלה, חברה מסריחה
שמוארת מזוהר מזויף, חברה שבה הכסף והמעמד הפכו לאלוהים תוך
כדי מחיקה מוחלטת של רגשות,מחשבות,אהבות ושאר הדברים שלא עונים
להגדרה של חומר.
וכן, בטח שאנשים מחר יתחבקו, אפילו הברוקרים בוול סטריט, וכל
הזמרים ישירו שירים שכתבו להם מפיקים לכבוד האירוע ויתרמו כסף
לניצולים.
אבל הכל אותו חרא, חלק מתעמולה מתוחכמת כדי שתקנו את הדיסקים
שלהם, שתהיו אנורקסים כמוהם, שתתנו להם לשחק לכם בכסף שהפקדתם
בבנק ובעיקר שנמשיך לחלום להיות כמוהם למרות שאף פעם לא נהיה.
לא הספקתי לגבש את כל המחשבות כי ניקי התעוררה סופית, אולי
בגלל שהלכה לה ההתערבות, תגיד שוב התחלת להיות נוגה? חשבתי קצת
ואז הנהנתי, היא משכה אותי למיטה.