פרח לאופוטרוב / ילדות |
הדחקתי את כולם
מנסה לחשוב בבהירות
מחפשת כאן ושם
אני זוכרת חיוכים
שחייכיתי בימים, בתמימותי
אני זוכרת משחקים
ששחקתי עם חברי ילדותי
אני זוכרת יד מורמת
וצעקה חזקה מרעם
ובכי של ילדה מייללת
בלילות שהיו פעם
אין לי חברי ילדות
איבדתי את כולם
ואני כבר יודעת בבהירות
שהם לא ישובו לעולם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|