בתוך טירה מוקפת שרך
עדיין שרויה היא בתרדמה
ואף אביר כסוי בפח
לא הצליח להקיץ חלומה

שנים שוכבת כאן לבד
רק בחלום היא אהובה
מחכה לו כאן, לנסיך האחד
אך כזב הוא ולא בא

עכשיו בתום מאה שנים
יושב נסיכנו במרחק
בחדרי ליבו קולות קוראים
אליהם הוא מרותק

איכף סוסו, חרבו ליטש
ובזאת החל מסעו
את ארצו וארמונו נוטש
אל ארץ לא נודעת, בעקבות אהבתו

בהגיעו לארמון שבממלכה רדומה
נפתחו שערי החומה
שיח הורד ועמו קוציו
לבלבו באורו וקידמו את פניו

קטף לנסיכתו ורד אדום
כצבע שפתיה כשעוררן בנשיקה
ויחיו הם באושר עד אחרון היום
לא כך תם סיפורנו, אני ואתה

ארץ לא נודעת
היא לבנו שמכבר נדם
נדה כי שנים עברו מאז הלהט
אודם הורד שלנו, הוא קוצים הנוטפים דם