"נבלה, נבלה!" היא צעקה אל עבר הגופה ששכבה לה על מדרגות
השאול, לבנה, אכולת תולעים- נירקבת.

"בת זונה, בת זונה!" החלה מקללת את הגופה הטרייה שלא יכלה
להשיב לה עוד.

"העברת אותו בחייו שיבעת סדרות גיהנום, עכשיו תיפלי לגיהנום  
שיצרת את, תישרפי על המוקד שאת בנית" סיפרה לאישה שדהתה בחיים
בדרכה אל המוות את המאוחר לבוא.

"כעת ריצית עצמך? ראי מה עשית, הפכת אותי למטורפת שביננו. והרי
את, רק את היית המשחקת בחיי שלי. כעת אשחק בשלך" איימה בטענתה
לאי שפיות זמנית.

"איזהו זרע שטני הנישרש בך שלקחת לי את אושרי היחידי בחיי? איך
הניח לך זה האלוהים להמשיך לחיות?!" האשימה כוחות שהיא עצמה לא
יכלה להבין.

"איזו מין תשוקה היא ההרס של החלום המתגשם? מדוע השלית את
כולנו בתמימותך? האם קינאה היא שהובילה למעשייך האסורים?" שאלה
כמחכה למענה את המבקשת למות.


והיא נותרת ללא תשובה על תענותיה, בקשותיה,
ללא חיים וללא אהבה.
כי לקחה זו המתה את יחידה וסחפה אותו עימה במותה.
ולא ידעה זו האלמנה עוד אושר בחייה,
כי רק יגון וצער הובטח לזאת הרוצחת נפשות, סוררת שבין המתים.
ייסוריה יימשכו הם לעד
כי לעד הותירה את זאת המתה גוססת בין מימדים.