"בית הספר הוא בית חרושת לציונים"


בית הספר הוא
בית חרושת לאמצעי לחימה.
וכל מורה היא
כיתת יורים שלמה.

אנחנו התלמידים רובים,
תוצרת מערכת החינוך
חובה חינם.
מעבירים את בשורת המלחמה לכולם.

מצד אחד כדורי המידע נכנסים
מצד שני הם יוצאים, הורגים.
פעם הם מונחים על שולחנות
ולאחר רגע נופלים בין הכיסאות.

עוד מעט יגיע יום הדין, יום המלחמה,
בבית החרושת תהיה דממה.

הרובים יתגיסו.
הם יחזרו קצוצי קנים.
הכדורים יגמרו
וכך גם כיתות היורים.

אבל אתם רוצים שנעבור את השואה
"צריך להתקדם בחומר"
כך כיתת היורים לכם אמרה
באסיפת  ההורים שעברה

אתם לא רואים
שהרובים מחוררים מכדורי מידע,
ושהם קצוצי קנים
כבר ממלחמת העולם הראשונה.

עדיף שתניחו אותנו בארונות, בצד.
בבית הספר של החיים כבר נלמד לבד.


כל המורים באו לבית ספר כדי לחנך ואז הבינו שזה בלתי אפשרי,
אבל בכל זאת נשארו שם לעבוד במשך ארבעים שנה לפחות.
(ולכן אני מקדיש להם את השיר הזה.)