שחר וינשטיין / פלישה |
איך מקומות שהיו פעם
שלי
הפכו כעת לזיכרון שלנו
וכשאני יושבת בכיסא "שלך" בנדנדה "שלי"
אני מרגישה פולשת.
מילים ששייכות לכולם
מעוררות עקצוצים בעיניי
והריח שלי
שמעולם לא היה שייך לאיש
חוץ ממני
עכשיו מזכיר לי אותך.
15/12/01
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|