הצלקות שהותירו בי
קודמייך
צרובות בבשרי
וניתנות לראייה
ממרחק
נגיעה
ואילו הצלקת היחידה שהותרת בי אתה
באהבה עצומה שכזו,
בשחבור נשמות,
נפרשת תחת עורי,
שכבת אפידרמיס נוספת,
בלתי נראית לעיניים מזויינות כשלך.
מחברת את ליבי, עיניי ואצבעות רגליי
לחבילה אחת של גוף שאהבת פעם,
מרחיקה את הפנים שלי
מהחוץ שלך
ומונעת מהכאב לצאת
דרך זקיקי עורי
ומהרוח הקלילה,
הרעננה,
של החורף
לחדור בחום העז הזה
שהותרת בי
ללא רחמים.


14/12/01
לילה שני לבד.