האמת שעמוס היה זה שתמיד לקח את הילדות למשחקיהן המטופשים
והצווחניים. בגינת השעשועים.הוא זה שטיפס על סולמות,  הוא זה
שהסתחרר בקרוסלה עד שראשו איבד את יציבותו ומיקומו הטבעי.
לאורית אף פעם לא הייתה סבלנות או זמן פנוי לטובת משחק עם
הילדות. היא תמיד הייתה עסוקה במטלות הבית, סידורים, קניות,
ואם לא - תמיד היו לה אסיפות הורים, ישיבות מורים, בחינות
לבדוק, השתלמות להכין, וכך עמוס מצא את עצמו מתנהל לאיטו מדי
יום כמעט לגן השעשועים השכונתי.
הגינה שספסליה היו לבנים מלוכלכים, ופיסת הדשא במרכז ראתה ימים
טובים יותר של השקיה וטיפוח. הגינה שהעצים שבה לא הצליחו להצל
על ראשי הילדים המשחקים ובוודאי לא על אלו של האמהות המתבוננות
בהם תוך להג פטפטני על הספסל הדהוי.
הילדות אהבו את המשחקים בגינה, מחוץ לאוויר הדירה הדחוס ,
לערימות הניירות שאורית הציפה בהם את הבית, מחוץ למחברות
שצריכה לתקן בעט אדום, ובעיקר מעבר לכעס השקט והסמוי של אורית
שחילחל בכל פינות הדירה.
אורית כעסה על עמוס, על הבנות, על חייה המבוזבזים כמורה בבית
ספר יסודי, כאשר בעלה אינו מתקדם בעבודתו, פרנסתם מצויה רק
בדוחק, ובעיקר על חוסר השאפתנות שלו, על האדישות , על השלווה
הקורנת ממנו שלווה של הסתפקות במצוי, ואולי אף במועט.
שלווה של השלמה ושל חוסר ציפיה לשינוי בחיים. טוב לעמוס עם
חייו כפי שהם. עם השיגרה הכל כך מבורכת לטעמו ומשעממת לטעמה של
חייהם בצוותא ובנפרד.
עמוס ישב על הספסל בגינה, הביט בעיתון שעל ברכיו, לא ממש קרא ,
אלא התבונן סביבו, על הילדות, ועל הנשים האחרות בגן. את כולן
הכיר ובירך לשלום עם כניסתו ויציאתו. לעיתים אף החליפו איתו
מילה או שתיים וחזרו לשיחתן. הוא היה מלא סקרנות , על מה הן
משוחחות שם בקדחתנות שכזו. אך לא העיז לשבת עימן על הספסל,
ולהקשיב. תמיד על הספסל שלו הצדדי. קרוב מספיק כדי לראותן, אך
לא קרוב מספיק כדי לקחת חלק בחייהן.
לעיתים הייתה אחת האמהות מסתחררת עם ילדה בקרוסלה וגם עמוס אהב
לעשות זאת עם הבנות. הייתה שם אם אחת לילדון, שנהגה להסתחרר עם
הילד כאילו היא עצמה ילדה.
והייתה מתבוננת בו , ישירות, ומחייכת אליו. עמוס תהה אם אי
פעם יפנה אליה דברים שמא תענה לו. הוא ידע כי היא גרה בגוש
הבתים הקרוב, בקומה גבוהה. פעם ראה אותה תולה כביסה במרפסת
האחורית של דירתה,ניסה לנחש איזו דירה זו. כיצד נראית דירתה של
החייכנית, האם מבולגנת בניירות ומחברות כמו דירתו, או שמא מלאת
עציצים ונינוחות של לימונדה תוצרת בית.
ובאחד הימים כאשר חזר עם הבנות מהגן ראה אותה עם חבילות ושקיות
של קניות, עמוסה בשתי ידיה ועוד מחזיקה את הילדון שלה שלא
תישמט ידו מידה. עמוס הציע לה את עזרתו. להעלות את החפצים
והשקיות לדירתה, הבנות הסכימו לחכות בסבלנות במורד הרחוב, עד
שישוב.
הוא התנשף במדרגות, קומה רביעית הוא ספר ולא חשב כמה גבוהה
יכולה להיות קומה רביעית. כמה ארוכות רגליה של האשה העולה
במדרגות לפניו,  הוא הרגיש שהוא מתבונן בישבנה יותר מאשר על
המדרגות,  וחש את עצמו כבוגד באשתו כבר ממראה הרגליים הארוכות
הללו ותנועת הישבן בחצאית העוטפת אותו.
לא הייתה לימונדה בדירתה של האשה מהגן, רק הציעה לו קפה, אך
היות ומיהר לילדות שהמתינו לו, לא התעכב וירד במרוצה את כל
המדרגות.
אבל את ההזמנה לקפה נצר בליבו.
והרהורי החטא במוחו עברו את הקפה, ונגעו ברגליים הארוכות ובעור
שנראה רך כל כך, ובתלתלים השחורים שעטפו את פניה כמו מסגרת ,
והחיוך שלה שהיה כל כך ידידותי ונעים. חיוך של אשה מזמינה ולא
חמוצת סבר כמו אורית, אשתו.

באחד הימים חש לא טוב בעבודה, חזר לביתו מוקדם בשעות הבוקר
המאוחרות. החמסין היה נורא ואף הוסיף לכאב הראש שחש. לא הייתה
לו טיפת אוויר לנשימה. הרגיש מחנק האוויר העומד סביבו, מחנק של
חייו. מחנק שהלך וגבר, עד שלא יכול היה יותר וביקש לצאת לביתו,
אולי במזגן ובאפלולית של חדרו, ימצא מנוחה לגופו ונפשו.
אבל לא הספיק . בדרך מתחנת האוטובוס, חש סחרחורת של ממש ותחושה
כאילו הוא עומד להחנק תוך דקות, נשען על עמוד החשמל, וחיפש צלו
של עץ למנוחה.
אז מתוך השמש הבוהקת כל כך ראה את החייכנית , היא נעה לקראתו,
במין תנועות מעגליות שאולי הן בגלל הסחרחורת שחש או בגלל
החצאית הדקה המתנופפת מסביב לירכיה .
היא הציעה לו כתף וכוס של מים קרים, ואז ימשיך לדרכו.  ממילא
איני עסוקה עכשיו ואני חייבת לך עוד כוס של קפה צחקה אליו.
עמוס עלה אחריה את כל המדרגות לקומה הרביעית. לא חשב שיוכל
לטפס את כולן, אבל חש שהחצאית מולו והרגליים המבצבצות מושכות
אותו כלפי מעלה.  אל החיוך הידידותי ואל כוס מים קרים לרוויה.
ואחרי המים הציעה לו קפה כפי שהבטיחה, הוא חש כבר הרבה יותר
טוב. התריסים המוגפים בדירה והאפלולית הקלו עליו.
ביקשה שיחלוץ נעליו, וירגיש נוח, אף הציעה לו לשים ראשו על
הספה , ולנמנם קמעה.
עמוס הרגיש כל כך רפוי ונינוח, הצל של התריסים בחדר הקריר,
כוסות המים שהערה אל קרבו, והחייכנית לצידו.
רגליו מונחות על הספה, היא יושבת לצידו. כל כך קרובה אליו
שיכול להריח את תלתליה השחורים, את ריח הזיעה הקל שנדף ממנה,
את ריח משחת השיניים. עמוס הריח את כולה כמו הייתה בושם.
עמוס בנימוס רב ביקש ממנה רשות להריח אותה.
היא חייכה ואמרה שמעולם איש לא ביקש ממנה להריח , אבל ברצון,
ושוב חייכה אליו והירוק בעינים שלה צחק אליו.
הריח את ידיה ואת זרועותיה, את צווארה ומתחת לתלתליה, הריח את
כל גופה.
היה שיכור מהריח שלה.ונגע .
כל נגיעה בגופה הרגיש שהסחרחורת חוזרת לגופו.
חוזרת לגופו ונשמתו.
הסתחרר עימה ולא רצה להפסיק את התנועה העיגולית של הסחרחורת
תנועה שלמה עגולה וסיבובית
כמו עם הילדות על הקרוסלה שבגן השעשועים.