כמובן
זה נורא מאכזב כשהדברים מתרחשים כפי שציפית שהם יתרחשו, למרות
שבכל זאת קיווית שהם יתרחשו אחרת. וזה קורה תמיד אלא במקרה
שציפית שהם יתרחשו בצורה שבה קיווית, ובמקרה זה אתה די מטומטם.


שלווה
ישבתי והקשבתי לשיר הנחל: "שלווה" . הרגשה נפלאה, השלווה הזו.

ההרגשה השנייה הטובה בעולם, אחרי שמחה. וקל יותר להגיע אליה.
הרעיון הוא להפחית את כמות הדברים שמפרים אותה. ביטול של
העצבים. ביטול של רצונות. זה יכול לצאת די מגניב.

לא יודע
תוך כדי שיחה הגעתי למסקנה שהתשובה "לא יודע" היא התשובה
האנושית ביותר. אנשים שיודעים הם אידיוטים.

ההוכחה
ההוכחה לרשעות העולם, היא בכך שהמראה התמים ביותר של אדם היא
כאשר הוא ישן.

אנשי "כל הישראלים הם" הנכבדים:
תפסיקו עם ההלקאה היענו עצמית הזאת, ההעמדה שלכם מול כולם.
הבעיה של ישראל היא לא הישראלים, אלא אתם. קצת גיבוי לא יזיק.


תמימות
גם אחרי שהיא תרמה אותי, גם אחרי שאדע בצורה רציונלית שהיא
עשתה זאת, אמשיך לדבוק בתמימותי, ואתן לה להוליך אותי שולל
מחדש. תמימות זו היא אהבתי, או חלק ממנה. על התמימות אענש,
וייתכן שבצדק. גם לתמימות צדדים מכוערים יותר. לכן התמימות
דווקא אינה צריכה להוות חלק מהאהבה. אני חוטא בה לה ולעצמי.
לה בכך שאני גורם לה לנצל אותה שלא באשמתה, ולי ע"י כך שאני
הופך עצמי למנוצל.  על התמימות האנושות אמנם סולחת, אבל
המציאות לא. אך האדם נעלה על המציאות, ולכן אפשר להצדיק את
התמימות גם בצורה רציונלית. חוץ מזה היא רגש נפלא ובלתי נמנע
אשר מראה על יופיו של האדם, ולכן אדבוק בה.

אלף בית
א' אהל,  ב' זה בית , ג' זה גידי גוב.
וד'? די לשיר המפגר הזה. זה מה שמלמדים אתכם? לא פלא שאתם
רואים פוקימון...

הפוץ והרומנטיקן
המרחק בין להיות פוץ אינטלקטואלי לבין להיות רומנטיקן הוא קטן
מאוד למראית עין, אך רומנטיקן ידע לזהות מתי זה פוץ ומתי זה
לא, והפוצים, לתקוותו, יקראו לו טיפש.
נ.ב
האהבה היא בלתי אפשרית בשביל הרומנטיקן - היא לא רומנטית כמו
שהוא חושב.

מילים
לפעמים אין מה להגיד, ואין איך לשתוק. זה בדרך כלל הופך להיות
מצב מביך.
לא נורא, מסתדרים.

תיאורים
בשביל מה צריך תיאורים? בשביל זה אפשר לראות טלוויזיה. כותבי
תיאורים הם או חסרי דמיון בעצמם, או שהם מזלזלים בדמיונו של
הקורא.

סטכגדדם
סטכגדדם , צלצףצגרצציףצלגיףגכ
גכעצךף, לףכצרררררררררר.

ייאוש.
זה מסביר הכל

ספרות
צורה אמנותית להעברת מסרים,  רגשות והגיגים בעזרת טכניקות
כתיבה

מוסיקה
שימוש בחוש השמיעה להעברת צלילים ומנגינות.

ציור
שימוש בכלי עבודה על בד כלשהו להמחשת תמונות.

חיים זמן לפני מוות.

בית - ספר
מקום מטומטם שבו מנסים להגדיר לך דברים בלתי מוגדרים בעזרת
ביטויים שטחיים כגון אלו.

חוה
אני ניצחתי! אני האשה ! עץ השדה!
כולכם אפר לרגלי, וגם אתה, מר אלוהים היקר.
כן, אני בחרתי בחוכמה, בדעת. והתייסרתי על כך. ונענשתי על כך.
אבל ניצחתי. אינני מתביישת בגופי, בשכלי, באהבתי. אינני שה
לעולה. אינני צאן לטבח. אני האשה , האדם. אני הפמיניזם. אני
הידע. לעולם לא  הייתי אפר, ולעולם לא יהיה!
אינני עוד עזר כנגדך, אדם . היה לי לאוהב ולתומך , וניצור את
הגן האמיתי. חדל מסיבוביך המיותרים סביב עצמך, חדל מהמצ'ואיזם
הטפשי שלך. אנו הכל. הכל. אנחנו מוזיקה, אהבה, יקום. האדמה היא
שלנו. אנחנו האמת. אין צורך בעץ החיים  - חיינו הם נצח. אנו
הנצח. אנו הכל!

שני ילדים ועוד אחד
ילד 1: כשאהיה גדול, אהיה טייס.
ילד 2: כשאהיה גדול, אהיה כבאי.
משה: כשאהיה גדול, אהיה מובטל.

נו, מילא
רגילות החיים היא דבר נורא. הצורך במימוש הדמיון משתבש שוב
ושוב, בייחוד בשביל האופטימיסט. זה אחד מהפרדוקסים המרושעים,
רצון האדם להיות במקום אחר. אפילו אם היה במקום אחר היה רוצה
להיות במקום אחר. כך שבעצם הרצון להיות במקום אחר הוא הבעיה,
ולא העובדה שאינך במקום זה. למרות זאת לא אפסיק לחלום על מקום
אחר.

מה לעשות?

פעמים רבות נקלעים למצב שבו חשים צורך בלעשות משהו, אך לא
יודעים מה בדיוק. זה מצב מרגיז ביותר, שאם הוא מתמשך הוא מוביל
לתחושת דיכאון, תהייה על משמעות ובמקרים קיצוניים לשיגעון.
בדרך כלל שינה עוזרת.