אמא רצתה שיהיה לי רק טוב, אך זאת לא אשמתה שגדלתי ברחוב,
רחוק מהכל, ימים של שיגרה,עלובי החיים באוטתה הסירה.
משעמם בלילות כשאין מה לעשות, יוצאים לבלות, מתפתים לנסות,
לשתות אלכוהול, לעשן קצת סמים
לא לזכור את הכל ולשרוף את הימים.

אבל אומרים שהכל בטח יסתדר,
הכאב שנמצא בי עדיין חודר.
ואומרים שזה טוב שאני זוכר,
ושאולי השתניתי, נהייתי אחר...

אין צדק בעולם, מי יסביר את זה?
הכל נראה כל כך, מסובך כזה,
רוצה לחיות, בלי להרגיש ת'שלוליות.
אין צדק בעולם, מי יבין את זה?
אני מרגיש כל כך מסובך כזה,
רוצה לחיות בסוג מוזר של שלוליות.

אבא עזב עוד לפני הלידה,הוא נמצא שם רחוק, במקום לא נודע
ואני לעולם לא אדע ת'אמת,לא איכפת לי ממנו, אם הוא חי או מת.
וזה קשה לי לקלוט, את הקטע שלי,העתיד לא שווה, העבר הוא
פלילי,
ולחשוב אם זה טוב להמשיך ולהיות,
כמו אחד שאיבד את הרצון פה לחיות.

אבל אומרים שהכל עוד יהיה שונה,
הם קוראים לי לבוא, אך אני לא עונה.
ואומרים שזה טוב, שזה קצת כואב,
ורוצים לאהוב, אך אני לא אוהב...

אין צדק בעולם, מי יסביר את זה?
הכל נראה כל כך, מסובך כזה,
רוצה לחיות, בלי להרגיש ת'שלוליות.
אין צדק בעולם, מי יבין את זה?
אני מרגיש כל כך, מסובך כזה,
רוצה לחיות, בסוג מוזר של שלוליות.

שוב זה נראה לי שכלום לא עובד, ועולות מחשבות
שאומרות:"תתאבד",
וקשה לי לראות את עצמי במראה,אין את אמא שלי, היא מזמן
נפטרה.
ואני מתפתל, הכאב שוב חוזר,לוקח עוד סם, אבל זה לא עוזר
ורוצה להכניס קצת ורוד למציאות, לא לראות את גן עדן ביום
שאמות.

אבל כשכל זה יקרה, הם עוד ישמחו,
הכאב והסבל ממני ברחו.
לא יספידו אותי, לא יניחו פרחים,
ככה זה כשאתה נקבר אז אותך שוכחים.

אין צדק בעולם, מי יסביר את זה?
הכל נראה כל כך, מסובך כזה,
רוצה לחיות, בלי להרגיש ת'שלוליות.
אין צדק בעולם, מי יבין את זה?
אני מרגיש כל כך, מסובך כזה,
רוצה לחיות, בסוג מוזר של שלוליות.