|
הבוקר פגשתי מתופף.
מתופף שמתקן מכשירים חשמליים.
גבר עם קוקו ועם כאב
אחרי תאונת דרכים.
הוא אמר: "כשאני עצבני, אני מנגן נוקשה וחד."
הוא אמר: " אני מזרחי וכזה אשאר לעד."
הוא סיפר שאביו מת
ואמו גרה לבד,
הוא סיפר שכבר לא מנגן
אלא על עצבים בלבד.
"זה טבעי" ,אמרתי לו,
"עוד תתופף, אל תיקח ללב"
וחשבתי "כזה ילדון מגודל
ודי נחמד
ולבד."
ואני שוחחתי אתו,
ואני שאלתי שאלות,
ואני אהבתי אותו
והוא אותי
כמה שניות. |
|
|
מה עם הזכויות
על הסלוגנים למי
הם שמורים, בטח
לבמה חדשה אבל
למי עוד, מה כל
מה שאנחנו
כותבים נהפך
להיות בחזקת
הבמה, איפה
הזכויות שלנו,
עד מתי נסבול את
עקירת זכויות
היוצרים שלנו,
עד מתי?
אני דורש פתיחה
של הספרים,
ולבדוק מי
מרוויח מה?, של
מי כל רעיון,
ומי זה חרגול?
עו"ד שמעון
מזרחי, יו"ר
עמותת
הסלוגניסטים
מתוך מכתב חריף
לאחד רימר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.