כל כך רציתי וקיוויתי.
כל כך אהבתי ונקשרתי.
כל כך תהיתי וטעיתי,
ואמרתי לה,"אל תעזביני",באמצע מימוש אהבה.
והיא שאלה אם יש לי חרדת נטישה.
הכל נכון,הכל.
לא רציתי אבל ידעתי שיום יבוא והיא תיפרד.
כן כבר אמרתי,אני רואה את הנולד.
אני צועק אל העולם,והוא מסרב להשתתף בצערי.
"חבק אותי" היא נהגה לומר,ואני אהבתי,
ואני רציתי שם להעצר,שם להסגר.
אבל מה שנותר,כן מה שנותר,
זה עוד טעם מר.
וזוכר ואוהב ורוצה אבל לא יוצא.
יום יבוא ,כן יום יבוא ונצא שוב אל החול
אל הכחול,ואולי במחול.
אבל עכשיו שהכל שקט,כשהזמן נעצר,
ואני עצוב והעניים אדומות ושורפות.
אלך לירקוד לשתוק ואולי לחכות.
כי עוד אוהב ועוד נירצה.
אבל נחכה ונשנה והפעם אולי נישתנה.