את ואני ידידים ותו לא.
צוחקים, בוכים, מחליפים חוויות.
את ואני אוהבים? הו לא!
אנחנו אפלטוניים מאוד.

אנחנו נפגשים אצלי או אצלך,
מתלוננים על תלאות החיים.
אני את תשומת-ליבך מושך
ומספר לך על חברה דמיונית.

ואת מספרת על אחד
שפגשת במסיבה מצחינה.
את חושבת שהוא חמוד. נורא.
ואני מתפתל לי במיטה.

ולאחר יומיים סיפרת לי שזרקת אותו,
שכל הגברים הם חיות בוגדניות.
אז אני שמח. איך לא?
אחרי הכל, גם לי יש רגשות.

לעולם לא אתוודע לך. אני יודע.
לא אהרוס ידידות ממושכת.
כנראה שנגזר עליי לסבול כך לנצח.
לאהוב אהבה לא מותרת.


1996



האמת היא שבגלל שהשיר הזה הוא די בוסר ונכתב כשהייתי בן 16 יש
לי פיתוי ענק לשכתב אותו, אבל היות והגיבו די הרבה אנשים
ובכלליות אני לא אוהב לגעת שירים שנכתבו מזמן - השארתי אותו
במקור. זהו. תם הווידוי.