דבר מלבד זעם לא נע על פניהם של אותם השנואים עליי. ואם כי
איני בא להכליל או לפגוע, אין לי ברירה אלא להביא את האמת
מראשי לשורות אלה, המתארות את מה שנראה אף ללא חקירה ממושכת
בעיני, רשע. אם כן הרי לכם ניתוח מעמיק של אויביי לחיים:
קבוצה 1: "הניגרים" (ללא שום קשר לכל דבר אחר שקשור לעניין
המקושר)
לרוב רזים ויחסית בכושר, הודות למשחקי כדורגל ממושכים כל יום
אחרי הצהריים. כהים, תמיד כהים. בטן קשיחה ביותר אבל חוסר
מוחלט של חזה, אם כי מכילים בתוכם יכולת מדהימה של דחיפה,
בהתייחס למשקלם הפעוט. אגרוף מאחד מהם לא כואב כמעט, ומה שבטוח
לא מהמם, אך כשאלא מלווים בבעיטות ואגרופים נוספים (לרוב מיותר
משתי ידיים), ואף מפעם לפעם בדקירות, עלול כל העסק להוות
בעייה. אוהבים לירוק, ולא רק מעישון. חולצה חגיגית בעיניהם היא
אחת עם רונאלדו מאחורה, ואפילו לא תמונה אלא סתם מספר. לרוב
ישאלו אם אתה רוסי, רק להזהר, אולי יש לך איזה גב מסוכן, ואז
כדאי להביא תגבורת. תמיד ישאלו איפה אתה לומד, בתהייה של "למה
לא ראיתי אותך קודם...?" (או "למה אין עליך סימנים כחולים?").
יש להם כבוד, והרבה, אבל רק כשכל החברה מאחורה. בעלי משיכה
מסויימת לקורבן המתבטאת בהתקרבות מאיימת לפניו ואף הצמדות
לחזהו. לרוב יתנו אגרוף מלמעלה למטה, לא עם האצבעות אלא עם
החלק התחתון של כף-היד, כמו פטיש, שלא להסתכן בשבירת אצבעות
חלילה. יודעים טוב את הכח שלהם, ועד כמה שזה גדול (וכמובן
מתבטא במספר החברים שהם יכולים להביא נגדך) ככה גם יחשבו הם על
עצמם. החזק ביותר הוא מלך לכל הדעות, וסירוב לפקודה הוא פשע,
עליו תשלם. מתלבשים כאילו כרגע חזרו מהקאנטרי, טי ושורטס, גם
בחורף, לרוב בצבעים דהויים, אפור וכדומה, ומפעם לפעם אדום
בוהק. אם כי לפעמים, כשממש קר, יעדיפו לעטות על עצמם טרנינג עם
פס בצד, וגולף אפור או בז', לקבלת מראה מושלם של צב. נעליים
בכל מיני צבעים וגוונים, אך לרוב נעלי כדורגל שחורות של
דיאדורה, עם הפסים הלבנים. שיער שחור בוהק מג'ל, קצר מחודד
ובמין עיגול מסביב לקרקפת, בניגוד לריבוע הסטנדרטי-צבעי. אייל
גולן, שרית חדד, זהבה בן וכל החברה. נמסים מול כוסיות אבל
שונאים מוות כונפות. מכות ללא סיבה אין כזה דבר, הכל עניין של
כבוד מוסרי, נשמת - מות. יש שמזיינים ויש שלא, אהבה לא קיימת
אצלם, רק כבוד.
קבוצה 2: "הטחונים" (והם לא תמיד כאלה)
נעים מרזה שטוח ועד שמן עם שדיים, תמיד עם שדיים. תמיד אפשר
להבדיל בין השמנים הטובים לרעים: לטובים אין שדיים, אף פעם,
וגם אם יש, אז הם מזייפים את טובם. אוהבים כדורגל, ממש, רק
לצפות, לא לשחק, אחרי הכל, למה ללכלך חולצה טובה? ומכאן,
חולצות:
לי קופר (עד לא מזמן היה ליווייס), אך ורק לי קופר. גולפים
צמודים, חולצות צמודות, בד מגבת, סריג גומי, העיקר שיבליט את
השדיים במסווה של שרירי חזה, ואת העצמות בידיים במסווה של
בייספס. בז' בוהק או אדום מזעזע ולפעמים אף תכלת ולבן. הרבה
הרבה לייקרה, חולצות מסנוורות עם פסים בשרוולים וקצוות מגובלים
בפלסטיק. כל חולצה מינימום מאה שקל (מכאן - "הטחונים"), ועוד
לא הגענו לג'ינס. ג'ינס, גם, לי קופר ולפעמים קרוקר, עם
המאפיין הברור של קיפול בהיר למטה. שלוש מאות שקל מינימום.
נעליים אפורות או שחורות, החל מאדידס ועד נייק. שיער בוהק מג'ל
אך גם מהחימצון האחרון בקצוות, תמיד בקצוות. עיניים חומות או
שחורות בתמימות הדוגלת ברשע. ישראלים לכל דבר, המאכלסים של
גולני.אוהבים פורנו, והרבה, כאשר פורפליי אצלם הוא השוואת
אורך, אולי רק כתירוץ להסתכל...
חלקם הולכים מכות וחלקם לא. יש אפילו נחמדים. רובם פשוט
נאיביים, בהתחשב לאוכלוסיית המקום בו הם גרים (סתם לדוגמא:
נס-ציונה - המון, ראשל"צ - בקושי).
טרנסים, רק טרנסים ומזרחי מפעם לפעם.
פה קיימת חלוקה לאופי כי לא כולם רשעים, אבל מראם לא מטעה ועל
הצופה להזהר בכל זאת.
קבוצה 3: "הפרחות" (פשוט ככה)
המאפיין הברור של שיער חום חלק בריא ומלא ברק, לפעמים שחור,
מכסה חלקית הבעת פנים מזלזלת או אגרסיבית. לרוב כוסיות אבל עם
בטן עגולה במקצת, משמע רזות אבל בחיים לא עשו כפיפה אחת.
חולצות תמיד צמודות, צבעים סטנדרטיים של תכלת-לבן, שחור-לבן,
ירוק דהוי במקצת עם כתום דהוי-זוהר. סוודרים, צמודות, גומי,
שוב - הכל, העיקר שצמוד, ולפעמים איזה טרנינג כדי להרגיש טוב
עם עצמן, כאילו הן לא מוציאות הכל החוצה. גישה כללית של "אני
יותר קדושה ממך". חוסר מוחלט של הומור. קול צורמני הנובע לרוב
מהתרגלות לצורך בצעקה רק כד שישמעו, מאחר ובתאכלס לאף אחד לא
איכפת מה הן אומרות. תמיד תמיד תמיד עם חברות, לא תראה אותן
לבד גם לא לשניה, הן לא מסוגלות לנשום ללא ניחוח סי קיי או
דיון שלא שייך להן באוויר. מתנהגות כמו זונות לכל דבר, מהאלה
שרואים בסרטים: מגעילות וזלזלניות, אבל הכל בשבילן זה קבוע,
רציני, התחייבות. לא עושות קטעים חד פעמיים אלא עם פריקים
(מותי דנה! מותי!) או משנאה, לא סרות מקשרים קבועים. כל רגש
פעוט אצלן הוא אהבה מן השמיים. כל ערס יפה - נשמה. לא פחות
אגרסיביות מאלה המשתייכים לקבוצות הקודמות, אבל לא יפנו לצעד
פיזי מכאיב, אלא להשפלה, ומכאן הצורך בחברות, הן היחידות
שיצחקו מהירידות חסרות הטעם והבשום פנים ואופן לא מצחיקות שהן
תוקעות בפניהם של אויביהן. אוהבות ילדים קטנים, נעלי-עקב,
מזרחי, דאנס-ביט-האוס (יענו טרנסים קלים יותר).לא אוהב אותן.
הערה נוספת על הלבוש: הוא משתנה ללא הרף לפי פוקס בעיקר, ואף
לפעמים לפי לי קופר. כיום, כחצי שנה לאחר שהנ"ל נכתב, הן
מתהדרות בג'ינס הבנוי כך שיתחיל איפושהו באמצע התחת ויסתיים
בגירסה הפדאלאפונית היפהפיה שהורגלתי לראות אצל פריקיות
חמודות. איבדנו את הפאדאלאפונים אנשים, והם עברו לצד השני. גם
ברזלים ומתכות למיניהן, שרשראות דקיקות על הג'ינס או על החולצה
ומיני עידונים של עידן הפאנק. אז גם את זה איבדנו. רקווים
מובטח לבוא בהמשך.
סליחתי על הסטיגמות וכל החרא הזה, אבל אני אומר מה שאני רואה,
ואחרי מחקר מעמיק זה פשוט ככה.
לא הכל מתאים לכולם ויש יוצאי דופן ומגוונים, זהו לא מחקר
מדעי.
אם אין לקורא מושג על מה אני מדבר יש לכך רק שתי סיבות:
1. הוא משתייך לאחת הקבוצות.
2. חי לו במקום שאינו מכיל את הנאשמים הנ"ל.
יותר מזה אין לי מה לומר: הזהרו. | 