השמש החליטה יום אחד שזהו הגיעה הזמן לקפוץ ולבקר את חברתה
הירח. אז היא הרימה טלפון וקבעה שישבו על כוס קפה או משהו
ויתעדכנו. הם נפגשו והתחילו עם הרכילות על פרשיית האהבים עם
צדק ועד הרומן המתוקשר עם מאדים. משם גלשה השיחה למה שהן עושות
בימים אלו ושמש התחילה בכך שסיפרה על כך שהיא רואה כל מני
דברים כמו לפני יומיים היא ראתה זוג אוהבים בגן הציבורי והיא
התמוגגה מאושר ולפתע היא שמעה צעקה מפי הנערה. הנערה ניסתה
לברוח להתגונן מהנער אבל היא לא הצליחה.  במקום אחר שמש ראתה
איש כבן שלושים ביחד עם בנו כבן השש והיא לתמימותה חשבה שמדובר
באב ובן אבל היא הבינה את טעותה כאשר ראתה את האיש מפשיט הילד
למרות תחינותיו. ירח הנהנה בהבנה ואמרה שגם היא ראתה קבוצת
נערים מתנכלת לנער שחום עור ומרביצה לו, והיא רצתה לצעוק
ולעצור אותם אבל היא לא יכלה הם לא שמעו אותה. שמש פנתה לירח
ושאלה: "אולי כדי שאני ואת נלך לישון ובכך לא יהיה עולם וחיים
אבל הכי חשוב לא יהיה אונס כאב או סבל"
"תמיד יהיה סבל הרי זה טבעם של בני אדם" אמרה ירח "ורק מעטים
מהם באמת מבינים שאושר אמיתי לא בא אם יש שנאה, כעס או אפילו
שפיטת אדם לפי דעות קדומות ורק חבל שהם חיים המון זמן והם עוד
לא הבינו את זה. ויודעת מה יכול להיות שהם כן הבינו אבל יותר
קל לא לנסות ויותר קל פשוט להתעלם ולפסול אנשים בקלות. אבל דבר
אחד בטוח: שחום העור שהוכה על ידי קבוצת הנערים הסתכל עלי במשך
כדקה ואחר כך מת אבל אני יודעת שרק בשביל הדקה הזאת היה שווה
לי להיות. אני לא מתיימרת לנחש מה עבר לו בראש אבל אני מקווה
שהוא שאב ממני הרבה כוח, אני יודעת שאני שאבתי ממנו.