זה לא שאני לא מבינה, פשוט קשה לי לראות אותך הולך.
יכל להיות שאני מאבדת שליטה, זה לא אומר שאני לא משתדלת.
לפעמים מחפשת פינה שתתן לי קצת שקט מכל הרעש בחוץ,
אני יודעת, לפעמים אני כועסת, כעס שמפציר בי למות.
אני עושה עכשיו מה שהכי קשה לי לעשות,
מפנה את הגב לחלק בי שרוצה עכשיו לפרוץ,
פשוט מתכנסת בתוך בועה שחורה וסגורה,
שלא תיתן לי לנשום, שלא אוכל עוד לחשוב
על כל הטעויות המטומטמות שעשיתי,
על איך שזרקתי הכל ובכיתי,
על איך ששנאתי את עצמי ברגעים שהכי הייתי צריכה אותי..

ועכשיו, עכשיו ריק ,
ריק וחונק מבפנים.