ביום סתיו גזה שלא קורה בו משהו מיוחד, סתם עוד יום רגיל בבי"ס
שאפילו מכות לא הלכו באותו יום היא נשברה, קמה מהכיסא באמצע
השיעור ויצאה בסערה, המורה לא שם לב בגלל שהיה שקוע בלכתוב שוב
משהו על הלוח. אבל הוא שם לב אליה, הוא שישב בסוף הכיתה בשקט,
הוא שמעולם לא דיבר ויצא גם אחריה. היא לא שמה לב אליו כשעקב
אחריה לאשכול ואז לספסלים שמאחוריו. היא הדליקה סיגריה עינייה
היו אדומות ונפוחות כרגיל מבכי, נמאס לה כבר לבכות. הוא התיישב
לידה והיא חיבקה אותו חזק והתחילה שוב לבכות. הם הביטו אחד
בשני ואיכשהו בלי התרעה קודמת היא קירבה את פניה לפניו ונישקה
אותו, אחרי הנשיקה קמה וברחה. הוא נשאר שם מחכה שהזמן יעבור
וכל שנייה דמתה לדקה וכל דקה דמתה לשעה.
צלצול נשמע, היא חזרה שוב פעם התיישבה, הפעם קצת יותר רחוק
ממנו "מה שלומך?" שאל והביט עליה מבט של הבנה,"חיים,בערך.
אני.." גמגמה "אני מצטערת, לא התכוונתי לנשק אותך" הוא
חייך."זה בסדר זה קורה, אם תרצי אתייחס לזה כאילו מעולם לא
קרה" היא הנהנה והם שוב התחבקו, הפעם היה זה חיבוק סימפאטיה,
חיבוק שיותר מתאים לחברים שכבר ביחד חודשים.
"נעים מאוד טל",אמר לבסוף והיא השיבה  מיד "אני יודעת. המורה
אמרה את זה כשהגעת לכיתה לפני חודשיים". הם הביטו אחד בשני
וחייכו. "אז מה קרה לך קודם?" שאל והיא חששה מלענות לו ואחרי
כמה דקות של שתיקה אמרה "חבר שלי לשעבר חזר אתמול מאמסטרדם
והציע לי לבוא אליו ל.."את ההמשך הבנתי לבד "אני מבין" עצר
אותה "גם אני הייתי בקטע הזה חברה שלי לשעבר, היא נפטרה ממנת
יתר לפני חודשיים" הוא אמר ודמעה אחת זלגה מעינו הימנית ואז
מהשמאלית ואז משתיהן. "אני מצטער" לחשה והסתכלה לכיוון האדמה
חושבת כמה מטומטמת היא שהעלתה את הנושא בכלל.
והמשיכה "כשהוא נסע חשבתי שזהו, שאני לא אצטרך לשמוע ממנו
יותר, סה"כ עישנתי 3 פעמים בחיים שלי בגללו, כל פעם כי שיכנע
אותי, שיכנע גם החליף לי את הסיגרייה כשהייתי שיכורה" היא
הפסיקה והדליקה סיגרייה "אח"כ כבר נסע ולא שמעתי ממנו 5 חודשים
ואתמול הבן-זונה התקשר" היא מלמלה גם מניאק וחשבה שלא שמע.
הם המשיכו את השיחה על כל מיני נושאי החיים הכאובים של
שניהם,כמעט.
בשעה עשר היא הבינה שהפלאפון שלה חבוי ואמא שלה בטח דואגת, היא
לחצה על הכפתור והוא כבר צלצל לאמא שלה שאמרה שאם עוד חמש דקות
היו עוברות היתה מתקשרת למשטרה. הם קמו מהספסל והתחילו ללכת
לבית שלה לכיוון הבית שלה לאחר שאמא שלה איימה שאם תוך עשר
דקות היא לא בבית היא לא יוצאת חודש. הם הגיעו לבית שלה באמצע
השיכון היא נישקה אותו על לחיו והודתה לו על הכל. דמותה נעלמה
בחדר המדרגות, דלת נטרקה. הוא הוריד את המעיל וכנפיו התגלו,
הוא ידע שסיים תפקידו והגיע הזמן לעוף למעלה. הוא קיבל עוד אות
גבורה לגלימה שלו. ובטלוויזיה שלו אי שם למעלה עקב אחריה עד
יום  מותה.