רגעים אינטימיים או האיש שהיא נוטה לשייך לעצמה

1.
האיש שהיא נוטה לשייך לעצמה שוקל 120 קילוגרם
הוא מצטדד, קליל, בין חפצי ביתם  הקטן,  
לעיתים הוא מרהיב  בועות מבהיקות, צבעוניות
או אז בפרץ דיצה  היא אותו מניפה
והוא נוחת אליה חזרה לספוג בענווה את גל תשואתה.

2.
כפות ידיו של האיש שהיא נוטה לשייך לעצמה
מחוספסות כשל איכר
ותמות כידי פעוט.
לעיתים מוצקות ידו כה דשנה
שהיא חופנת אותה כאדמה טובה  ועורמת  על  חזה
או אז נובט בה אחו שמשי בו היא מגרגרת. (שימשי =מלא שמש)

3.
אהבתו העצמית של  האיש שהיא נוטה לשייך לעצמה
כל כך מוצקה  שלפעמים היא מזדחלת אליה (כמו חתול זנוח אל חום
הארובה ),
או אז היא נמסכת מתיקות
עד שהיא  נעשית חלקה,  
ושוכחת את הזיזים בקרעי התלישות.

4.
קולו של האיש שהיא נוטה לשייך לעצמה
עולה אליה  באהדה ברגעים לא צפויים,
כמו ידע עד כמה היא בודדה -
הוא אומר פתאום "אני אוהב אותך"
והיא מרגישה  הצפה לא צפויה בליבה.

5.
מסת ההבנה של  האיש שהיא נוטה לשייך לעצמה כל כך כבדה
שהוא נשאב לעיתים לתוכה יחד עם
כל הנידפים  
גם היא מתנקזת אליו נתפסת בו
והוא מתאזן  ורואה שוב אור מקלילותה.

6.
כאבו של האיש שהיא נוטה לשייך לעצמה
לעולם לא נמלא.
היא מנחשת שהוא בחר בה והיא בו  כי כבר אז ידעו  
שהם יכאיבו  בדיוק במידה הראויה זה לזו,
היא לו והוא לה.