איך? איך יכולת? איך יכולת לעשות לי את זה? אחרי שאני הוצאתי
אותך מהזבל? אחרי שעזרתי לך להגיע לאיפה שאת עכשיו, אחרי שכל
כך הסתכנתי , אחרי שסבלתי מכל ההערות שלהם. השקעתי בך כל כך
הרבה, עזרתי לך להבין שאת, זאת בעצם לא את, את זה החיקוי העלוב
של כלבלב שלא גדל לעולם שיצרו ההורים שלך. עזרתי לך למצוא את
עצמך, להבין מה וכמה את רוצה בחיים. אני זאת שתפרתי אלייך
בחוטי זהב את האישיות שאני יצרתי, האישיות שכולם אוהבים.
ואת, את שכחת הכל, שכחת איך נראו החיים שלך, אם אפשר לקרוא לזה
חיים לפני שבאתי.החלטת להתעלם מכל מה שעשיתי  בשבילך ולהתעסק
בחיים החדשים שלך, ליהנות מהם ומהחברים החדשים שלך. אבל זה, עם
זה אני אסתדר, אני לא חייבת שתנשקי לי את הרגליים, כבר התרגלתי
שלא אומרים לי תודה. אבל היית חייבת לספר להם? היית חייבת
לעשות לי את זה? אני סמכתי עלייך! חשבתי שאת יודעת איפה עובר
הגבול, חשבתי שאת מבינה אותי, אבל טעיתי, כמו שגם טעיתי
כשחשבתי שאני מכירה אותך. אבל עכשיו כבר הבנתי הכל, הבנתי
שיצרתי מפלצת כשבעצם רציתי לעזור לחברה.
איך יכול בנאדם להיות כל כך אכזרי, באמת שכחת איך זה היה פעם?
אני לא שכחתי! אני גם לא אשכח לעולם איך כל יום בכית לי
בטלפון. ואחרי שהייתה לי תחושה של ביטחון בך וסיפרתי לך, את
רצת לספר להם, רצת ולא חשבת לשנייה עליי ועל איך שאני מרגישה.
לא חשבת שמה שקורה לי זה לא עניינם? אני לא קולטת איך את לא
זוכרת, פשוט שכחת איך הוצאתי אותך מהזבל, שכחת מה זה נאמנות.
אפילו לא ביקשתי תודה,
כבר התרגלתי שלא אומרים לי תודה.