בשעה דיי מאוחרת, במקום סגור כמו כלוב,
זאת מין הרגשה אחרת, של אדם כזה עצוב
ששומר על החיים, על הכלוב ועל עצמו,
עם עוד אחד, שכבר לא נמצא איתו.

השעון מראה כבר ארבע, עוד מעט ארבע וקצת,
המחוג נתקע לושם, והוא זז ממש לאט
הוא רוצה למיטתו, הוא יוצא מדעתו,
עם עוד אחד, שכבר לא נמצא איתו.

בלילה של פחד, נמצא הכאב,
הוא מביט לשמיים, סובל וחושב
על מה שעובר עליו, וזה שוב עובר עליו.

בלילה של פחד, הלב שוב קורס,
הנשק מוכן, מחסנית בהכנס
והוא לא יבכה עכשיו, לא הוא לא יבכה,
ממה שעובר עליו.

הוא ממשיך לשמור כמו כלב, שנובח על הכל,
לכלבים נותנים קצת עצם, ורק לו נותנים לסבול
הוא שומר על דבר קצת סודי, לא ברור,
והוא לא ישאל, כי אומרים זה אסור.

המשמרת אולי סוף סוף תיגמר,
אך בלילה של פחד, הוא עוד ישאר
לא ישמור על הכלוב, רק ישמור על עצמו,
עם עוד אחד, שעכשיו נמצא איתו.

בלילה של פחד, נמצא הכאב,
הוא מביט לשמיים, סובל וחושב
על מה שעובר עליו, וזה שוב עובר עליו.

בלילה של פחד, הלב שוב קורס,
הנשק מוכן, מחסנית בהכנס
והוא לא יבכה עכשיו, לא הוא לא יבכה,
ממה שעובר עליו.