אני כבר 5 ימים סגורה פה........כולם חושבים שאני
אנורקסית.......אני לא.
זה מוזר, רובן כאן דווקא כן וזה מעציב אותי.
אבל אני סתם דפוקה...אני לא מרגישה חצי גוף.
לזוז ניראה לי כבר די מוגזם וכל הבחילות והכאבים גומרים לי את
ההכרה.
שמו אותי במינהרה הזאת....כמה הודתי לאלה שאני לא
קלסטרופובית......והשדה המגנטי הזה דווקא היה נחמר.....נהנתי
אפילו.
ברגעים של בדיקות דם ורגעים כאלה אפשר להעריך את המזוכיזם של
בנאדם.
ותמיד חשבתי שאני סתם סאדיסתית אבל מסתבר שאפשר להפיק המון
מידע מכאב.
אני לא מבינה הרבה דברים על עצמי אבל אני יודעת שכל המורבדיות
שלי קיבלה חיזוק משמעותי לאחרונה.
אולי בגלל שאני במ"דא אז לא אכפת לי יותר ויכול להיות שמוות
כבר לא מרגש אותי, אבל אני יודעת שכאב ראש מרגש נורא.
נסיתם פעם ללכת כשכאב לכם הראש? או להדפיס? או לינשום?
הכל נעשה מסובך יותר ומאומץ יותר.
האחיות לא אוהבות אותי כי אני תמיד עסוקה ולא אוכלת את האוכל
שלהן, וזה בסדר.
אין לי בעיה עם שינאה, כי ככה מקבלים יחס מועדף וחוץ מזה עדיף
רגש על פני קור חברתי.
חוץ מזה שינאה תמיד עדיפה על אהבה, אולי תחשבו שאני איזה
אוממלה שכותבת כזה דבר אבל זה נכון ואני אסביר למה בפעם אחרת.
כואב לי......אני בכיינית אבל יש לי את הזכות......אותכם לא
חוררו וסרקו כבר שבוע.
אני לא יכולה לשבת....הבן אדם היחיד שמעודד אותי הוא במחשב
ואני קוראת לו mister death כי היו ממש כזה.
תאמת שהתחלתי לחשוב שאם אני אשן הכל יהיה טוב יותר כשאני אקום
אבל אני מתעוררת לעולם שהוא בודד ומכאיב.
עולם שבו העטיפה בוגדת בי ואני נזרקת אחורה בצרחות.
סוף סוף אמא שמה לי סוכר בתה.....זה חידוש, אולי היום יהיה
יותר טוב....ואולי לא.
כואב לי ולא זה לא כיף, ולא אני עדיין בהכרה.
בהכרה שנימאס לי מאוד מהחיים האלה וגם לבד לי.
זה אף פעם לא משנה כמה אנשים יש סביבי, אני עדיין לבד.
בבפנים שלי מדמם וכניראה שתרתי משמע.
זה לא משנה שאני תמיד עם עוד אנשים מסביב אני לא רוצה אותם
בכלל הם מעיקים ומרחמים
והם לא הוא.....לא  הבן אדם שאני זקוקה לו............וכניראה
שלא תהיה שם אף פעם.





אני לא חושבת שאני אשרוד עד הרבה בינכם אתם לא טובים.
כל אחד נכנס לעולם הזה טהור ונקי וחדש.......אבל העולם הזה הוא
הכל חוץ מטהור.
הוא מלא בדעות שזה מצויין בבסיס אבל לא כשהן נכפות עליך.
ההורים שלך מלמדים מה טוב ומה רע וכולם מסביב אומרים לך איך
להיות.
אף פעם לא תוכלו להיות עצמכם כי אתם תקועים במציאות שאמרו לכם,
כי אין לכם אומץ לגלות.
חשבתם למה אתם מאמינים במה שאתם מאמינים?
למה אתם אהבים את הלהקה שאתם אוהבים?
חשבתם פעם איזה סטריאוטיפ אתם?
למה שלא תצאו מעצמכם ותנסו הכל.....לפחות פעם אחת.
תחשבו מתוך נקי כי שום דבר לא מלוכלך, הכל יפה, אתם יפים.
איך אתם יכולים  להגיד שאתם בן אדם  כשאתם זומבים.......ראיתם
את עצמיכם פעם הולכים ברחוב? כמו כולם.......לבושים באותה
החולצה........חושבים את אותה המחשבה.
אתם לא מגדילים את הראיה שלכם ובמקום זה
מצמצמים.......מקטינים.....נמנעים.
אתם מרגישים כל כך הרבה ועושים כל כך מעט......מסתכלים מעניים
שאין בהם טוהר והן מלוכלכות על ידיי אנשים אחרים, על ידי מחשבה
לא שלכם.
מי אמר לכם מה טוב ומה רע? מי בחר? אלוהים?
מי זה אלוהים? מי הוא בכלל בשבילכם?
אתם לא יכולים להיסתמך על מה שאמרו לכם.......אולי הוא  בכלל
משהו אחר בשבילכם.
איך תגלו את זה אם אתם אפילו לא מנסים?
סגורים בתוך העבר.....העולם שלכם לא מיתקדם ואתם בכלל לא מגלים
שום דבר חדש.
מי נתן לכם את הזכות לישפוט?
יש לכל אחד דעה והיא לא צריכה להיות אוניברסלית כדי שהיא תהיה
נכונה.
תחפשו בתוכו אם זה נכון לכם לרצוח, להרוג, להשמיד
ולישנוא.......ולא בגלל שאלוהים אמר.
יש מערכת חוקים שצריך לכבד אבל לא ליסגוד לה.
יש בבסיסה תשובות של אחרים ולא שלכם.......אבל אתם חייבים
לעבוד אותם....יש פה אירגון.
למה שלא תיצרו ספר חוקים משלכם? למה שלא תנסו להיות טהורים?
כשטהורים לא הורגים אונסים או פוגעים.......אין אינטרס שלכם
הוא המרכז.....יש גם סביב.
למה אתם רומסים? למה אתם לא מתאמצים לשנות?
למה אתם מתים?



בבית חולים השכיבה היא מונוטונית......כלום לא קורה אלא אם כן
אתם מתים.
אתם חלק מהמימסד המטפל.......וזה שכואב לכם לא יכול להזיז
להם.....הם רוצים להעביר את היום.....להגיע הביתה כשאתם
לתקועים שם.
אתם השפן הקטן.......מנסים בכם, בודקים בכם........בעטיפה
הפגומה שלכם.
שמתם לב הזה מקום עצוב? כמו מגרש גרוטאות לאנשים חיים וליפעמים
לא חיים.
זאת ניקמת הטבע.
הטבעת לא יצר את העטיפה שלכם עמידה.....כדי שלא תשרדו ותמשיכו
בהרס.
אתם ממוחזרים  מהגנים שחוזרים והולכים ואתם גרוטאות
לבסוף.....ניקמת הטבע.
האוויר משתנה  ואתם לא....האוויר הורג אותכם....לא קיבלתם
יכולת היסתגלות ולבסוף אתם תיגמרו......הטבע ישאר.
אתם לא תוכלו להרוג אותו כי אתם בתוכו וכשתמותו הוא עדיין יהי
פה.
ובית חולים רק מראה לכם כמה זה קל.....הטבע מיצר את עצמו וגם
משמיד את עצמו.
ולא אתם לא יכולים לשנות את זה.....אולי כשטטהרו ותפסיקו להרוס
הוא יחזור לעצמו
ואתם לא תבזבזו זמן בלמות וליכאוב.