בלילות הארוכים
התקרה ואני נוהגים להחליף מבטים שקטים.
אני בוהה והיא לא אומרת דבר.
לא מחייכת,
לא לועגת.
מזכירה היא לי את כאב בדידותי
ללא לחישה קלה אחת.
צבעתי אותה,
אך לא היית לצידי.
סדקתי אותה,
ולא היית לצידי.
ריסקתי כל פינה בה,
וזכרה נשאר איתן.
בין קירות החדר שנותרו, חלפו הדי המחשבות
מדירים שינה מעיניי
ובחוסר מעשה מוחלט
כילו גופי
העברתי את מיטתי אל משכן אחר,
אך לא היית לצידי.
החלפתי מצעיי פעמים אינספור,
והמרחב לידי נותר עזוב.
יצאתי אל מחוץ לכותלי ביתי,
ולא היית עמי.
עברתי בין בנות רעבות,
בלעדייך.
וכשסופסוף ניסיתי להוציא אותך ממיטתך
את התנגדת בכל כוחך,
ואני נשארתי לבדי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.