איש-התה עמד ליד החלון בקומה השלישית והסתכל מטה, לעבר הרחבה.
הוא ראה שם שברים, רסיסים, חלקים רבים קטנים ומבריקים של
חלומות, אכזבות ושעות שינה. כל החתיכות היו מפוזרות על הארץ
ובראשו הוא ראה את המסלול שהרסיסים עברו באוויר עד שהתנפצו על
הקרקע. איש-התה ראה את השברים והצליח לזהות את הכלים שנופצו,
אך אם עייניו היו מצויידות בראיה אופטית כבעבר, הוא היה מבחין
שכל השברים שהספיקו להטשטש בחול אינם שלו ובעלי מספר זיהוי
שונה לגמרי.
איש-הקפה גר בקומה מעל איש-התה, חלונו היה סגור, הוא הרגיש
משוחרר, שמשקל רב השתחרר ממנו. היד הענקית שנשלחה לעבר
צלעותיו, שרטה את הסרעפת ומשכה מתוכו מספר גופים. איש הקפה
הצליח לזהות גוש עם תווית של "שפיות והיגיון" וגוש בוהק וגדול
עם תווית קטנה עליה רשום "שעות שינה". היד הענקית זרקה את
הגושים מהחלון וסגרה אותו בטריקה. איש-הקפה ישב, מרגיש קל יותר
ומשוחרר, וכמו תמיד לא מחייך ובוהה בחלל.
איש-הקפה ואיש-התה הכירו מהאקדמיה לגיבורי על, את הגיבושון הם
עברו יחד באוהל עם סופרמן, ספיידרמן, וונדר-וומן ובטגירל
שהועפה עקב כך שזייפה את גילה על מנת להשתחל לאקדמיה. איש-התה
נשען על החלון ונזכר בגטקס האדום של סופרמן, הוא נזכר כיצד הוא
ואיש-הקפה היו מפזרים פפריקה בגטקס של סופרמן. כבר זמן רב
שאירוע זה לא צף בזיכרונו של איש-התה, וזו היתה הפעם הראשונה
מזה זמן רב שאיש-התה נאלץ ללבוש גטקס. איש-התה לבש גטקס ירוק,
ובגדים ירוקים, הבגדים האלה גרמו לו כל פעם מחדש להיזכר איך
איבד את הכוחות שלו. איש-התה נזכר כיצד החל לערבב את קופאין
התה עם קופאין הקפה בעידוד איש-הקפה, ולאחר שחצה את הגבול הוא
לא הצליח להשתלט ולחזור לתה טהור.
איש-התה זכר את הערבים שבילה עם איש-הקפה, אם ברצון ואם בגלל
שנתקעו לאותה משמרת. הוא זכר את הערבים שמולאו בקפה ותה, לילות
האלכוהול עם נהיגת האלכוהול וחוסר הידיעה בקשר לנאמר.
כמו שאיש-הקפה לא הבחין בשינוי באיש-התה, בחיסול כוחותיו, כך
גם איש-התה. שניהם גילו ביום אחד שהם חסרי כוחות ולא יצליחו
יותר לקשור את השרוכים בעזרת אצבע אחת, וזאת מבלי להתכופף.
לאיש-הקפה ואיש-התה לא נותרה בררה, הם נהפכו לכאחד האדם
והצטרפו לצבא.
איש-הקפה מאז איבוד כוחותיו בוהה רבות בחלל. יושב ובוהה. עומד
ובוהה. אף אחד לא יודע במה, גם הוא לא. השקט מלחיץ אותו. השקט
מרגיע אותו. השקט מזדהה איתו, גם הוא נזכר בימים בהם היה בעל
כוחות והצליח להשרות שלווה מרגיעה.
איש-התה סיים לתדרך את הצוות שלו, גם בעולם הירוק ביותר שגילה
הוא לא הצליח להסתתר וישר סומן כאדם אחראי. איש-התה הסתובב
מצוותו, מילא את ראותיו באוויר מזוהם. בלי שאף אחד יבחין הוא
התמתח, משך את ידיו כלפי השמיים ואת עייניו הסיט לתוך הלילה.
איש-התה התמקד בצד האפל של הירח והבחין שיש שם את כל הדברים
החסרים לו, את הדברים שראה מטושטשים בחול. דורות רבים של
טישטוש על טישטוש של כלים שאף אחד מהם לא שלו. איש-התה כבר
השלים עם העלמות כוחותיו, ומאז ציפה את עצמו בשכבות רבות של
ניילון ואטימה לשימור הכוחות הרגילים, לפני שגם הם יעלמו.
לאיש-התה בניגוד לסופרמן היו חפצים, אנשים שגרמו לו להתחזק,
להישאר, פשוט לא להיסדק ועליהם הוא שמר ובהם נעזר. בעזרת
טלפונים, בעזרת קול אור, ולפעמים גם סתם בעזרת הדימיון והפעלת
קו מחשבה.
איש-התה הלך לחדר האוכל ולגם תה וקפה, אכל דייסה ומרק ולכולם
היה את אותו הטעם.
כולם גרמו לו לחוש געגוע.
געגוע לחיים.
געגוע לשפיות.
געגוע לעצמו.
לפני שיעלם בהר הניילון והחול.