אתה יודע מזמן כבר נתנה
אדמה יבולה
ציפורי המרום חגו  מעל,
ואיש עם כובע
טמבל בצד
מזמן כבר אמר אמן.
ובכל זאת.

מזמן כבר חצו אבות
במדבר
ימות, נהרות
וסלע נחצב,
מזמן כבר בכו אימהות
ובסתיו-
רוחות עלו ונשבו מן הים.

אתה רואה כי מזמן
כבר נרדמו זקני העיר
בשער העיר השאירו מצפונם
ושלמה במשפט
שכח להגיד
והצדק מזמן כבר לא העיד.

מזמן כבר בכו ילדים נואשים
לפת של לחם,
למי מנוחה,
כשהכסף ביד אנשים חשובים
מזמן הם נותרו רעבים יתומים.

מזמן נלחמו אבות בבנים,
חרב מהולה בדם השינאה
וקדושת הארץ כבר מזמן אינה
מלחמה שנושאת בתוכה צידקה.

מזמן כבר בכו האבות, נואשים
מול קברים, קברים
חללים הבנים,
חזרנו מאז,
מגלות אבודה,
האדמה- כבר מזמן נתנה יבולה,
בחגים ושבתות מתכנסים יחדיו
לרקע חדשות
וירי הקרב,
ואתה, ודאי יודע אתה,
זה כבר זמן מה
שאתה אינך.