[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







הגר בי
/
יונתן

התעוררתי באמצע הלילה מדפיקות רועמות על גבי דלת הכניסה.
הסתתרתי מתחת לפוך בניסיון  להשתיק את אותן הדפיקות אך לשווא.
בסופו של דבר קמתי וניגשתי לדלת חצי סהרורי וחצי פוחד עד מוות.
הסתכלתי דרך חור ההצצה וכל מה שראיתי היה שחור דבר שהגדיל את
פחדי וחששותיי. באותו רגע הורי בדיוק הגיעו לסלון על פניהם
הייתה הבעת פחד איומה כמאחורי הדלת עומדת מפלצת מהאגדות שעומדת
להרוג את כולנו.
אימי פתחה את הדלת, צעקה צווחה מחרישת אוזניים והתמוטטה על
הרצפה לא הבנתי מה קרה עד שהדלת נפתחה לרווחה ואז נעמדו מולי 2
אנשים מבוגרים במדי צבא ואישה לבושה בבגדי אחות עם תיק רפואה
ביד. מחזה שהיה יכול לומר רק דבר אחד, את הדבר ההוא, הדבר
המחריד האיום ההוא...
אבי עמד מאחורי ומיד הניח את ידיו לחבק אותי או אולי להישען
עלי כדי לא ליפול על הרצפה הקרה שבאותה הרגע הרגשתי כנגנבה
מתחת לרגלינו.
אחד מהגברים צעד צעד קדימה ואמר :"אני מצער לבשר לכם כי בנכם
יונתן יקיר נהרג בהיתקלות מחבלים בצפון הארץ לא היה דבר
שיכולנו לעשות, אני מאד מצטער".
זהו. הוא אפילו לא השאיר קצת מקום לתקווה במשפט קצר שבשבילו
היה רק חלק מהעבודה היומיומית לקח לי את אחי לנצח. לא ידעתי מה
לעשות, רציתי לבכות רציתי לצרוח רציתי להאשים רציתי למות.
ניסיתי לחשוב מה לעשות איך להגיב אך במוח שלי רק רצו מיליוני
מחשבות בשנייה על שיונתן לא יצעק עלי שוב כי אני משחק לו
במערכת הסטריאו, שהוא לא ירד על החברות שאני מביא הביתה, שהוא
לא יביא חברים שלא יתנו לי לישון עד אמצע הלילה, שהוא לא יקנה
לי מתנה ביומולדת, שהוא לא יאכל איתנו ארוחת יום שישי, שהוא לא
יעזור לי בשיעורי המתמטיקה שהוא לא יספר לי בדיחות ששמע מהחברה
שהוא לא, שהוא איננו שאין יותר יונתן, אין.
ניסיתי לצבות את עצמי לשרוט את עצמי אולי זה רק סיוט שאני עוד
מעט אתעורר ממנו אל תוך המיטה החמה שלי אך כל הצביטות והשריטות
לא עזרו, הייתי בתוך סיוט אך שממנו אי אפשר להתעורר.
רציתי לחשוב על ההורים שלי לנסות לעזור להם אך מה אני יכול
להגיד אני מנסה לעזור לעצמי ולא מצליח.
שנאתי את האנשים האלו במדים שהרסו לנו את החיים, שנאתי את
הצבא, שנאתי את המחבלים, שנאתי את יונתן שלא נזהר קצת יותר,
שנאתי את החיים שלי שנאתי את עצמי.
הראש שלי דפק, להט, נמחץ, הרגשתי שאני משתגע יצאתי מהדלת
והתחלתי לרוץ לא יודע לאפה רק רציתי לברוח חשבתי אם ארוץ מספיק
רחוק אגיע לעבר ויונתן שוב יהיה, יהיה איתי ואוכל להגיד לו
להיזהר, יונתן תזהר!
לאחר כמה דקות, שעות כבר לא יכולתי לנשום, רגלי נהיו כבדות
כמוטות ברזל והתיישבתי על הספסל שהיה לידי. התחלתי לבכות אני
לא חושב שהבנתי בדיוק למה אני בוכה, למה עכשיו, הראש שלי היה
ריק כל מה שיכולתי להרגיש היה את הדמעות המלוחות האלו שזרמו לי
על הלחיים והרטיבו לי את השפתיים ואת הרוח שניסתה לנחם אותי
וניגבה לי את הדמעות...
פניתי אל אלוהים כדי לצעוק עליו למה נתן לנו את יונתן רק כדי
לקטוף אותו בחזרה וכל מה שהצלחתי להגיד זה אלוהים תחזיר לי את
יונתן תחזיר לי אותו אני רוצה את אח שלי...
לשום דבר לא היה טעם, לא היה ריח, לא היה קול התהלכתי כעיוור
ברחובות רציתי ליפול על משהו ליפול ולא לקום.
בדרך הביתה נזכרתי בשיחה שהייתה לי עם יונתן. אמרנו שכשנגדל
והוא יהיה רופא חשוב (אירוני אפילו את עצמו הוא לא הצליח
להציל) ואני אהיה עו"ד חשוב אני יארח בחגים את אישתו וילדיו
בוילה התלת קומתית שלי ובזמן שהילדים של שנינו ישחקו בבריכה
אנחנו נוכל לדבר ולהשלים את החסר. עכשיו הילדים שלי יוכלו
לראות רק את הקבר שלך ולשמוע אותי מספר איך פעם היה להם דוד.
זה לא אמור להיות ככה זה לא אמור לקרות אתה צריך להיות פה אתה
צריך להתקשר אלינו מצבא ולהודיע לנו שאתה יוצא לחמשוש שאמא
תכין לך אוכל אבל עכשיו יצאת אבל לא חזרת הביתה גם לא הודעת אז
לא היינו מוכנים, איך אפשר להיות מוכנים...
מה עושים עכשיו לאן הולכים מאפה מתחילים לאחות את החור השחור
שהותרת בנו , אוספים את החפצים שלך מהחדר לתוך קופסא שכותבים
עליה דברים של יונתן ושמים במחסן?, מוציאים את התמונות שלך
מהאלבום המשפחתי?, מוחקים את הזיכרון? מה עושים אתה עשית את זה
תפתור את זה תמיד לך היו את הרעיונות הכי טובים ומה עושים עם
האהבה הזו שנשארה בלב שעכשיו אין למי להעניק אותה?
זה לא פייר למה לך? למה לנו? למה ככה?

כבר עברו 15 שנים אני עו"ד ויש לי וילה תלת קומתית ואישה
וילדים ואתה עדיין לא פה אתה עדיין חסר שהילדים שלי שואלים למה
לי אין אחים אני עונה שהיה לי הוא נהרג במלחמה ההיא, אז, והם
לא מתייחסים כי לא זכו לראות אותך לשמוע אותך להרגיש אותך
לאהוב אותך ואני רק רוצה לעשות את זה שוב.







ליצירה 2 תגובות (תגובה אחרונה: 12/12/03)
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
טוב להיות
אישיות שנויה
במחלוקת

(מיועד לאבא של
מיכלי ולמתחזה
לפולני)


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/12/01 16:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
הגר בי

© 1998-2025 זכויות שמורות לבמה חדשה