הדר בר-אל / ללא צבעים. |
בדמי חיי,
בעת זרה לי,
בימים שקופים.
השיבני אל אתמוליי
ליבי רוגש,
מוטלים שברי כליי מנגד.
מאחוריי כל הדברים שותקים
ולפניי השקט משתרך
גם הוא.
שתיקה נוכרית
מקדמת את בואי,
לא מסבירים לי כאן פנים.
אתמוליי מה נעמו לי,
והנבואה מה?
הנבואה חזות הכל.
עתיד לבקן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|