והגשם ירד.
היה זה לילה, ורוח קרה, והגשם ירד.
עמדתי בחוץ, הושטתי יד לגעת בו,
הטיפות זלגו ולא הצלחתי לתפוס אותן.

והגשם ירד.
התחלתי ללכת בו, על שביל העפר,
הלכתי לאט לא שמתי לב לזמן,
הוא עמד שם מלכת.
רק אני והגשם.
רק אני והגשם.

הגעתי לחלקת אדמה נטושה,
רטובה ומלאה בבוץ הייתה.
נשכבתי אז על האדמה
ושאלתי את הבורא
שאלות קיומיות.

מאז כל פעם
אני עוד הולכת לחלקת האדמה ההיא,
שואלת ת'שחור הזה
שאלות קטנות ושאלות גדולות.

אבל היום הפסקתי לשאול אותו
כי היום אני יודעת
שאין שם שחור, ואין שם ורוד,
ואין אף אחד ששומר עלינו מלמעלה
כי אם זאת שמירה נכשלת במשימה.

והגשם ירד.